"קופה ראשית", "חזרות", "המפקדת", "להעיר את הדב", "האחיות המוצלחות שלי". אלו ללא ספק כמה מהסדרות הטובות ביותר, הסבוכות ביותר, הנוגעות ביותר והמצחיקות ביותר שהטלוויזיה הישראלית סיפקה לנו בשנים האחרונות. המכנה המשותף? אחת בשם מיה לנדסמן, שמשחקת בכולן. צירוף מקרים? כנראה שכן, אבל ככל שעובר הזמן, ככה זה נראה מופרך פחות.
לאחר שעשתה לעצמה שם כשחקנית מוערכת בטלוויזיה ובתיאטרון ואחרי עוד כמה "שערוריות", מיה לנדסמן חוזרת למסך והפעם נכנסת לנעלי התפקיד ראשי. לנדסמן מככבת ב"ילדות סכסכניות", הסדרה החדשה מבית HOT שנוצרה על ידי שיר ראובן וטליה לביא ("אפס ביחסי אנוש"). לא שזה מפתיע, אבל לנדסמן צולחת את המעבר לכוכבת ראשית בקלילות מרגיזה: דמותה, ליהי, מנווטת בכנות וברגישות בגיל 24 המבלבל, ולנדסמן מוכיחה שהיא פשוט שחקנית וירטואוזית נהדרת, שתדע להביא כל תפקיד שיתנו לה לדרגת שלמות.
הקאסט של "ילדות סכסכניות" כל כך מסנוור, שהוא לא היה מבייש גם את העונה החדשה של "סברי מרנן". ניב סולטן, רבקה מיכאלי, טלי שרון, חנה לסלאו ויוסיאל נאמן (מ"המירוץ למיליון") הם רק חלק מהשמות הגדולים שמפציעים מדי פעם על המסך, לצד מנשה נוי ושרה פון שוורצה שמבריקים בתור הוריה של ליהי (מיה לנדסמן), ושולי רנד שמגיח בתפקיד כובש.
"ילדות סכסכניות" עוקבת אחרי ליהי (לנדסמן), סטודנטית לסבית לרפואה בת 24 שעובדת ברדיו ומפנטזת על המנהלת שלה ענבר (טלי שרון). היא מתכננת להיכנס לדירה מתפרקת בתל אביב עם בת דודתה, אך זו מבריזה ברגע האחרון – וליהי נאלצת להסתפק בשותפה שהיא לא מכירה. אז היא פוגשת את לאה (עינת הולנד), חרדית לשעבר שלומדת עיצוב אופנה במכללת שנקר. היא מוזרה, היא הרפתקנית, והיא נדבקת לליהי עד שהיא מסכימה לקחת אותה בתור שותפה. הן מתחילות לגור ביחד, ומגלות שהן הכי שונות שאפשר - אבל שזה לא-לא עובד.
מערכת היחסים של לאה וליהי סבוכה, מצחיקה ומחממת את הלב, והולנד הנהדרת מצליחה להפוך את לאה לבלתי נסבלת, מציקה ומתסכלת - אבל גם פגיעה, מתוקה ואופטימית. איך כל זה נכנס בתור בחורה אחת? לא ברור, אבל זה עובד. ואגב, זו גם לא הפעם הראשונה שהן משחקות יחד בסדרה: אם הולנד מוכרת לכם, זה לא במקרה, כי היא שיחקה בתפקיד קטן ב"המפקדת" בה כיכבה לנדסמן (ואגב, גם לנלי רובין שמגלמת את בת אל היה שם תפקיד קטן). ובלי ספוילרים כמובן, אבל רק נרמוז שאלו לא הפלאשבקים היחידים שיחזרו אליכם מ"המפקדת", בזה אתם יכולים להיות בטוחים.
בכלל, "ילדות סכסכניות" ממשיכה את הקו שהתחילה "המפקדת", שמתמקדת בנשים צעירות, שמנסות לנווט את התקופה המורכבת של תחילת החיים כאדם בוגר. ההשוואה ביניהן כמעט מתבקשת: הקאסט שלהן חופף בחלקו, הן משופעות בדמויות נשיות מגוונות ומצחיקות ומתעסקות בשאלות של חברות, זוגיות, נטיות מיניות וגם בסמכות. טליה לביא עסקה בנושאים האלו גם ב"אפס ביחסי אנוש", ותהיו בטוחים: היא מצליחה לשחזר את ההצלחה.
כזאת סדרה לא מתנצלת לא נראתה במחוזותינו הרבה מאוד זמן. סדרה שכל כולה נשים (עד הפרק הרביעי מוצגים רק שלושה גברים, אחד מהם בקושי מוציא מילה). הגיבורה היא לסבית שאינה מתנצלת - שזה דבר ממש, אבל ממש, לא מובן מאליו במחוזותינו. שתי יוצרות נשים (רק כדי לסבר את האוזן, בעונת הטלוויזיה של 2019-2020, נשים היוו רק 30 אחוזים מתפקידי היצירה מאחורי הקלעים; ל-76% מהסדרות לא היו במאיות ו-73% לא הכילו יוצרות כלל). הדיאלוגים החדים של ראובן והטיימינג הקומי המושלם של לנדסמן והולנד הופכים את הצפייה למופלאה ולמלאה בפרצי צחוק.
בכנות, אני לא יודעת מתי בפעם האחרונה הצלחתי לשרוד שעתיים של בינג' בלי לפזול לטלפון אפילו לרגע. "ילדות סכסכניות" היא כל מה שיכולנו לבקש: סדרה מצחיקה ורגישה, עם סיפור מהודק וקאסט נפלא. היא אנושית וחכמה, וכולה לב - זה ניכר בכל פריים, בכל שורה, בכל מבט. יש שיגידו ש"ילדות סכסכניות" קרובה לשלמות, והם צודקים במאה אחוז. הבעיה התמידית עם לתת המלצה חמה מדי, ואני נופלת בזה פעם אחר פעם, היא שאחרי זה הציפיות עולות והסדרה עצמה לא מצליחה לספק את הסחורה. כאן אין את הבעיה הזאת: אתם לא תתאכזבו.