אבישי שר שלום, מרצה בכיר לכלכלה, נמצא מת בביתו. אבל בשונה מסיפורי ה"נמצא מת בביתו" הרגילים, אבישי באמת נמצא מת על ידי חברתו, זוהרה. והמילה "חברתו" זוכה כאן לשתי הפרשנויות כי זוהרה ניהלה עם אבישי קשר רומנטי, אבל נאלצה לשמור עליו מפני קבוצת החברים הקרובים שלהם. מהר מאוד מחליטים אותם חברים קרובים - עמוס, יהודה ונילי - לא לספר לעולם על מותו של אבישי, שאם יוודע שמת, ייפסל שמו מרשימת פרס הנובל לכלכלה. ההסתרה הפשוטה לכאורה - כמה קשה כבר לא לספר לאף אחד שאחד מחבריך הקרובים מת לפני שלושה ימים, ועוד חבר בן 70, גיל בו מוות הוא הדבר המעניין ביותר שיכול לקרות לך - מסתבכת והולכת. בני משפחתו של אבישי עוד יצוצו, בני זוג, חברים וקולגות יזדקקו לו לפתע, ואישה אחת אפילו טוענת שהרתה לו. כנראה.
על פניה, "שטוקהולם", שנועה ידלין עיבדה לתסריט על בסיס הספר שפרסמה לפני כשנתיים, היא דרמה קומית "מענגת". כלומר, יש לה את כל הסימנים שאמורים להעניק לה את התואר הקציפתי הזה, הבריטי כמעט - "מענגת". המוזיקה הקלילה שמלווה אותה, הצילום האפרורי ורב החללים הסגורים שמאפיין אותה, וכמובן צוות השחקנים הכביר שלוהק אליה: כל אלה רומזים לצופה ש"שטוקהולם" היא סדרה של צחוק אלגנטי. צחוק מאופק. צחוק הגורל כזה, אירוניה דקיקה, גיבורים שמביאים בעצמם למפלתם בגלל קמצנותם הרגשית, יצר נקמנות בורגני או הרגלים שהתקבעו לפני ארבעים שנה.
לרוב זה גם עובד, ו"שטוקהולם" אכן מענגת. השחקנים בה, כצפוי, מצוינים: ששון בורא עושה עבודת נהדרת ובורא דמות קטנה, עצובה (קצת) עלובה ומרתקת בזכות אמצעים בסיסיים להפליא כמו שינוי קול. תיקי דיין היא נילי נהדרת, שהיתה יכולה בקלות להפוך לפרודיה וולגרית אך מתעקשת, ובצדק, לא להפוך לכזו. לאורה ריבלין היא לוזרית כריזמטית להפליא שכל מה שהיא נוגעת בו נחרב, ודבל'ה גליקמן מספק הופעה עצורה, כבושה וממורמרת שמזכירה את דמותו ב"הלהקה". וזאת חתיכת מחמאה, כן? זה קאסט מצוין שיוצר דמויות מבאסות, אבל כאלה שאין ברירה אלא לאהוב. אבל את כל זה כבר ידענו. כשם שכבר ידענו מרגע ששמענו שהחברים הוותיקים הולכים "להשאיר" את אבישי בחיים שהתוכנית הזו עומדת להתפוצץ להם בפרצוף
וזו הבעיה של "שטוקהולם": היא מספקת ומוכלת מדי. היא מנומסת מאוד וכמעט אנטי-סקסית, על אף שהיא מתעסקת בנושאים הכי יצריים שאפשר להעלות על הדעת: חיים, חברות ומוות. לאורך פרקיה, "שטוקהולם" בוחנת את האינטראקציות האנושיות הבסיסיות ביותר ורושמת את רשמיה כמו אנתרופולוג מיומן בסוואנה: מרחוק, ובקור דעת. היא מתארת בדיוק רב את הקשרים שנוצרים בין בני אדם ברבות השנים - נישואים, חברות, קשרים משפחתיים, קשרי עבודה ומסחר - ואז מטיחה ומתיכה אותם אחד בשני כאילו מעולם לא היה בעיניהם הבדל: חברים שהם גם קולגות (וגם מהווים תחרות מקצועית אחד לשני כמו אבישי ועמוס), נאהבים שהם גם ידידים (וצריכים להמשיך ולהעמיד פנים שהם ידידים בלבד כדי לא להרגיז את הידידים האחרים שלהם), חברים שהופכים להיות שותפים לדבר עברה. זו עלילה מתפרצת ומלאת חיים, עלילה קומית שהיא גם סרט שוד שהיא גם עלילת רומן אסור וכו' וכו'. אבל כל החומרים האלה נצרפים ביחד למשהו כל כך נעים ושווה נפש, שאין ברירה אלא לשאול אם לא מגיע לעלילות האלה יותר.
ובעיקר, "שטוקהולם" מתרגמת באופן מעט מסורבל את הטקסט הנקרא של הספר לטקסט נשמע. פרטים רבים בה, בעיקר ידע קודם על הדמויות, נמסרים בעל פה בצורה ישירה ולא מאוד מתוחכמת; "אתם הרי יודעים שזאת היתה אמורה להיות השנה של אבישי בנובל", "הרי זו אחותו, היא מטפלת בגמילה מסוכר", "אני אקריא לך מה שמצאתי בוויקיפדיה אחרי שחיפשתי בגוגל". נכון, אנחנו הצופים באמת לא יודעים שזו השנה בה אבישי אמור לזכות בנובל ואנחנו באמת לא מכירים את העיסוק של אחותו, אבל הדמויות בסדרה כן. הבחירה להניח תמיד את הדברים על השולחן באופן כל כך, ובכן, לא אלגנטי, צורמת על רקע אלגנטיות היתר של הסדרה.
האיכות הזו הופכת את "שטוקהולם" לצפיית קיץ תמוהה כמעט. אני לא יודע אם "כאן" עשו בשכל כששיבצו אותה ליולי-אוגוסט ועוד אחרי מונדיאל, שהוא פחות או יותר המקבילה הטלוויזיונית להיפר-אקטיביות, אבל אני מקווה שהיא תצליח, כי מגיע לה ומגיע לנו. התרגלנו לדרוש מהטלוויזיה שלנו רצף בלתי פוסק של שיאים הולכים וגוברים, ואולי לא יזיק לנו לנקות את הראש עם סדרה שפועלת בעוצמות נמוכות בהרבה. ושוב - מדובר במחמאה. כוחה של "שטוקהולם" בשתיקותיה ובגלגולי העיניים שלה. בעידון ובתחכום שלה. כן, זה קצת יבש, אבל כמו במבה אחרי שעתיים בשמש - ככה זה הכי טעים. אני מקווה שנראה עוד עיבודים כמוה, אני מקווה שתיקי דיין תעבוד ברצף עד נשימתה האחרונה ואני מקווה שכל החבר'ה - מילה שנאמר לי לאחרונה שאין זקנה ממנה לכן אין לי בעיה להשתמש בה - יצליחו להסתיר את דבר מותו של אבישי, ויביאו אותו ואת עצמם עד לבימת הנובל.
"שטוקהולם" משודרת בימי שני ב-22:00 בכאן 11, ותשודר בהמשך השנה בקשת 12