לפני חמישה חודשים, בתגובה חסרת בושה לסרטון חטיפת התצפיתניות, מצא השר עמיחי אליהו את הדרך לקשור את האירוע ל"אנשי אוסלו" - ביניהם אחד, גבי גזית. האזכור הזה של גזית, שמי ראה ומי זכר מאז שהתנדף מהחיים הציבוריים, כבר הפך לבדיחת רשת שהדגישה שוב ושוב שבנושא הזה דווקא אין מה לבוא אליו בטענות. אבל כשצופים ב"הפקות המזרח", הסרט התיעודי החדש של כאן 11, מבינים שיש לפחות דבר אחד שהוא כן אשם בו.

סרטם של יניב סגלוביץ', רפאל בלולו ועמנואל ברבי ממשיך גל מבורך של סרטי דוקו עכשוויים המחזירים עטרה ליושנה - ובמקרה הזה מתמקד בעיקר בחלוץ הקולנוע המזרחי ימין מסיקה. המבקרים שחטו, הקרנות התעלמו, בתי הקולנוע לא ידעו במי מדובר, אבל מסיקה המשיך בשלו: עוד סרטים שנאלצים להסתפק בקלטות, עוד בסטה בתחנה המרכזית, עוד דרך פיראטית להגיע למאות אלפי בתי אב ועוד כישרון מזרחי שנחשף בזכותו כמו אבי ביטר, שרית חדד, עופר לוי, זהבה בן ומוג'דה. לסרטים האלה לא היה תקציב כי למה שהממסד ייתן אחד, אז מסיקה היה גם הבמאי וגם הצלם וגם הסאונדמן וגם מאפר בלית ברירה. 

ימין מסיקה, "הפקות המזרח" (צילום: באדיבות כאן 11, יחסי ציבור)
מופתע שהוא בטלוויזיה. מסיקה ב"הפקות המזרח" | צילום: באדיבות כאן 11, יחסי ציבור

"סרט אמיתי, סרט של החיים", מתאר אחד מצופיו של מסיקה בחומרי הארכיון בדוקו, "זה מה שיכול לקרות גם מחר". מסיקה, מצדו, מתאר בריאיון איתו מהתחנה המרכזית של ימינו כיצד "יצר בשטח כבוש" - ומסרב להאמין שהסרט עליו באמת ישודר בטלוויזיה. הבחירה התמוהה של כאן 11 למקם את "הפקות המזרח" בשעת שידור מאוחרת יחסית, במשבצת השנייה של הפריים טיים, מוכיחה שהוא לא סתם נשאר סקפטי עד עכשיו. וההפסד הוא בעיקר של אנשי התאגיד, מי שבגלגולם הקודם היו הבית לכל מיני גבי גזיתים וירון לונדונים מתנשאים, וכעת שוב מפספסים את ההזדמנות להעניק במה מרכזית לסרט דוקו מצוין. 

מלבד ראיונות עם מסיקה, שותפיו ואבי ביטר אחד ויחיד - "הפקות המזרח" הוא חגיגה לעיניים של חובבי נוסטלגיית הניינטיז המזרחית, זו שצמחה בכבלים פיראטיים והיום כבר מובילה בגאווה מותגים מצליחים בקולנוע ובטלוויזיה. "האנשים שבאים למקומות האלה זה לא האנשים שחשובים לי", מיטיב להגדיר מסיקה כשהוא מדבר על ההזדמנות שהייתה לו ליצור בבמה מעט יותר מרכזית (ומעט פחות נגישה לסביבתו המיידית), ומסכם מראש את זה ש"הפקות המזרח" כנראה לא יהפוך להצלחה גדולה. וזה חבל לא רק בגלל הסרט עצמו, סרט על איש אחד ועדה שלמה, אלא גם בגלל הקושי של המדינה להתקדם במהירות הראויה. ואם יום אחד היעד הזה כן יושג, והעטרה תחזור ליושנה באופן אמיתי ומלא, אז מסיקה לא יצטרך להיות מופתע שהוא בטלוויזיה. רק ככה נדע שהוא קיבל את ההערכה שהוא כל כך ראוי לה.