פעם, לא כזה מזמן, סת' רוגן היה שם נרדף לכל מה שפרוע, בוטה וסטלן. היום, כשהוא בן 41, התפקידים שלו הם קצת יותר "הפייבלמנים" מאשר "פאם וטומי": עדיין עם כמות נאה של וויד בגוף, אבל עם בגרות וניסיון שגרמו לו להירגע. ב"אפלטוני" ("Platonic"), סדרת הקומדיה החדשה בכיכובו של רוגן מבית אפל TV פלוס, הילד הרע של הוליווד כבר מתמקם בבית האבות של הטלוויזיה. סדרת פיל-גוד קלאסית שבאמת תגרום לכם להרגיש ככה, כזו שהיוצרים והכוכבים שלה התבגרו במקביל לקהל היעד.
עלילת עשרת הפרקים של "אפלטוני" נעה בין צרות עולם ראשון למשבר אמצע החיים. היא מספרת על שניים, וויל (רוגן) וסילביה (רוז ביירן), חברים ותיקים וטובים שטיפה התרחקו מאז נישואיו של וויל. כי בזמן שבעיני שניהם זה סביר לחלוטין שגבר ואישה ינהלו קשר הדוק ואפלטוני לחלוטין, הזמן עשה את שלו ואולי גם היו אנשים שחשבו אחרת (למה, בעצם?). אבל אז וויל מתגרש, וסילביה בכל מקרה לא מוצאת את עצמה אחרי שנים ארוכות של עקרות בית, והקשר מתחדש. יש בו קצת נוסטלגיה והרבה הרפתקאות קומיות חדשות, פרועות בדרכן, כאלה שלא מתקרבות למה שהתרגלנו אליו מרוגן ויותר הולמות אנשים שנמצאים בעשור החמישי לחייהם. ולא, הגיבורים לא פוצחים ברומן ולא מתוודים על אף רגש שהסתירו עמוק בפנים. הם באמת רק חברים.
יוצרי "אפלטוני" הם ניק סטולר ופרנצ'סקה דלבנקו, בני זוג בחיים האמיתיים שהרזומה שלהם הוא המייצג האידיאלי לקומדיה השקטה-יחסית ונטולת הסיכונים. לפני 15 שנה סטולר עוד ביים את "קח את זה כמו גבר", ומשם הוא נע בין שני סרטי "שכנים" עד שחזר לאחרונה לקולנוע עם הקומדיה הלהט"בית והלא-מאוד-נועזת "אין גברים כאלה". הוא ודלבנקו יצרו עבור נטפליקס את הסדרה הסבירה "חברים מהקולג'", שמזכירה מאוד את מה שקורה כרגע ב"אפלטוני", ובכל הנ"ל רוגן גם קיבל תפקיד כזה או אחר. בעוד שביירן, שהסתובבה בחוגים דומים, מתקשה בכל פעם מחדש להתמסר עד הסוף לרוח השטות הנדרשת - רוגן הוא הליהוק הנכון בזמן הנכון. עם דינמיקה רעועה בין השחקנים ועלילה עם מינימום הפתעות מרגשות, "אפלטוני" שטה על מי מנוחות אל עבר נישת הצפייה הלא מחייבת. כמו רוב החברים שלכם מהנעורים, אל תתפלאו אם בקרוב תשכחו שהייתם פעם בקשר.