גיירמו דל טורו הוא במאי זוכה אוסקר שעובד מזה שנים גם ככותב ומפיק, בעיקר בתחום האימה, הפנטזיה והמדע בדיוני. לצד כל אלה, הוא גם חובב מושבע של ז'אנר האימה - שמחזיק באוסף מרשים במיוחד של ספרים, אביזרים מסרטים ובובות, והרשימה עוד ארוכה (גיגול זריז יגלה לכם שבבעלותו לא פחות משני בתים שמוקדשים לאוסף הבלתי נגמר שלו). מעבר לכך, לדל טורו יש גם חיבה עזה לאסופות של סיפורי אימה ומד"ב קצרים, מה שהוביל אותו ליצור את הסדרה החדשה שלו בנטפליקס - "גיירמו דל טורו מציג: חדר הפלאות", אנתולוגיה של שמונה סיפורי אימה שונים, שכל אחד מהם אורך כשעה.
התרגום העברי כמעט גורם לסדרה להישמע כמו סדרת ילדים, אבל אל תתבלבלו - מדובר בסדרת אימה שסיפוריה השונים כוללים שדים, רוחות, חייזרים, איברים פנימיים, דם ועוד. כדאי לציין שבמקור, cabinet of curiosities - שתורגם ל"חדר הפלאות" – היה מעין חדר ייעודי בביתם של אספנים ובו הוחזקו בו פריטים שונים ומשונים: מקמעות, דרך דגימות אנטומיות, פיסות ארכיאולוגיות ועד לעתיקות ופריטי אספנות מתחומים שונים ששיקפו את תחומי העניין של בעליהם. אותו חדר נועדו להצגתו בפני אורחים סקרנים, כמו מעין מוזיאון קטן בביתו של האספן.
דל טורו ידוע מזה שנים בתור היותו אחד הקולנוענים המפרגנים בתעשייה: הוא תומך בקולגות שלו, מקדם קולנוענים חדשים ומעודד יצירות חדשות בתחום האימה, מד"ב ופנטזיה. "חדר הפלאות" החדשה היא עוד דרך של דל טורו להמשיך את הקו הזה; לשם עשיית הסדרה הוא בחר בקפידה שמונה במאים ובמאיות פעילים בתחום האימה, חלקם, אולי יהיו מוכרים לכם מסרטי אימה מוערכים מהשנים האחרונות.
בין הבמאים שנבחרו אפשר למצוא את ג'ניפר קנט ("באבאדוק"), פאנוס קוסמטוס ("מנדי"), קית' תומס ("שמירה", סרט אימה העוסק בשדים ביהדות, שלמרבה הצער לא הופץ בארץ), אנה לילי ארמיפור ("נערה הולכת לבד הביתה"), דיוויד פריור ("האיש הריק") ועוד. דל טורו רצה להבליט את הבמאים הללו ולשים את הסגנון האישי של כל אחד מהם במרכז, לכן הוא גם העניק להם חופש אמנותי מוחלט - וזה בהחלט ניכר גם בזמן הצפייה. גם רשימת השחקנים ב"חדר הפלאות" מרשימה במיוחד, וכוללת בין היתר את טים בלייק נלסון ("אחי איפה אתה?"), דן סטיבנס ("אחוזת דאונטון"), בן בארנס ("ווסטוורלד"), קריספין גלובר ("בחזרה לעתיד"), רופרט גרינט (סדרת סרטי "הארי פוטר"), איסמאל קרוז קורדובה ("טבעות הכוח"), אנדרו לינקולן ("המתים המהלכים"), אסי דיוויס ("באבאדוק").
ל"חדר הפלאות" פורמט יוצא דופן: החל מה-25 באוקטובר ועד ה-28 באוקטובר ישוחררו מדי יום שני פרקים בעלי מכנה משותף כלשהו. כל הפרקים בסדרה מבוססים על סיפורים קצרים, שניים מהם סיפורים מקוריים של דל טורו עצמו. דל טורו אף מופיע על המסך בתחילת כל פרק, מציג אותו ואומר כמה מילים מסתוריות על הסיפור שהצופים הולכים להישאב עליו. במובן הזה, אין ספק שדל טורו הושפע מסדרת הטלוויזיה "אלפרד היצ'קוק מגיש", שכללה גם היא עלילות מתח ומסתורין, וכל פרק בה הוצג תחילה על ידי היצ'קוק עצמו.
אפשר להשוות את "חדר הפלאות" גם לסדרה אחרת נוספת – סדרת האימה והמדע הבדיוני "אזור הדמדומים" בהנחייתו של רוד סרלינג: גם היא הציגה סיפורים קצרים שלרוב הסתיימו בטוויסט בלתי צפוי, ולעתים קרובות כללו גם מוסר השכל. אבל בשונה מ"אלפרד היצ'קוק מגיש" ו"אזור הדמדומים", שהצליחו תמיד להפתיע, "חדר הפלאות" לא תמיד מצליחה לעשות את זה. כמו שקורה בהרבה סדרות אנתולוגיה, הפרקים לא שווים באיכותם. אמנם ישנם כמה סיפורים מסקרנים לאורך הסדרה, אבל חלק ניכר מהם צפויים, ממושכים מדי, מציגים סוף מאכזב או פשוט לא מספיק מעניינים. אותם סיפורים ככל הנראה לא יספקו במיוחד את חובבי ז'אנר האימה.
למרות זאת, דבר אחד בולט במיוחד בזמן הצפייה ב"חדר הפלאות", והוא הערך ההפקתי הגבוה והמרשים שלה. בכל הנוגע לעיצוב תפאורה ותלבושות, אפקטים פרקטיים, אפקטים ממוחשבים ואיפור - אין ספק שהכל נעשה ברמה הגבוהה ביותר ושהושקעה כאן לא רק כמות מכובדת של כסף, אלא גם לא מעט עבודה מאחורי הקלעים. אין ספק שכל אלה משדרגים את חוויית הצפייה, אבל בפרקים מסוימים - כשהסיפורים עצמם לא מפחידים או מסקרנים מספיק - גם ההפקה המרשימה לא מצליחה להציל את המצב. לאחר צפייה בכל שמונת הפרקים, אפשר להגיד שלא כל הסיפורים שווים צפייה. חלקם נמרחים, ולא משאירים את הצופה דרוך ומהופנט כשהוא ישוב על קצה הכיסא.
ברגעים הטובים יותר של "חדר הפלאות", הסדרה מצליחה להשרות תחושה של אי-שקט עם כמה רגעים מקריפים ומדממים במיוחד. אחד הפרקים הבולטים ביותר באיכותם הוא פרק מספר ארבע בבימויה של אנה לילי ארמיפור, על פקידת בנק אאוטסיידרית שמנסה את מזלה עם מוצר טיפוח שמשנה את חייה (ולא נוסיף עוד כדי להימנע מספויילרים). הפרק משלב קומדיה ואימה בצורה הרמונית שמספקת חוויית צפייה מטרידה ומבדרת כאחד, והסיפור כולל גם ביקורת חברתית מעוררת מחשבה. ראויים לציון גם השחקנים קייט מיקוצ'י, מרטין סטאר ודן סטיבנס שמככבים בפרק. מדובר ללא ספק באחד הפרקים המוצלחים יותר של הסדרה, אבל אין מה לעשות - חוסר העקביות באיכות הפרקים מוריד מהחוויה הכוללת.
אז למרות שהלב של דל טורו נמצא במקום הנכון, ולמרות הכוונות הטובות של שלל היוצרים שלקחו חלק באנתולוגיה, התוצאה קצת צולעת - יש תחושה שחלק מהסיפורים היו צריכים להיות קצרים יותר, והרבה מהם דורשים לא מעט סבלנות עד שמגיעים סוף סוף לרגעים המעניינים באמת שלהם. אם תרצו בכל זאת לתת צ'אנס לפרויקט השאפתני של דל טורו, כדאי לקחת את זה בחשבון.