איפה: נטפליקס
המלצת tvbee: סרט פח שמצדיק אולי כוכב אחד
חובבי הקולנוע מהעשורים קודמים תמיד קידשו את מוסד "גרסת הבמאי". אנשים חקרו וחיפשו ובילו שעות מול גרסאות ארוכות כאורך הגלות, מתוך מחשבה שאותה גרסה היא נעלה על מוצר הצריכה המסורס שעבר במטחנת הבשר הקרה של האולפנים. אם היינו כנים עם עצמנו היינו מודים שגרסאות האולפנים כמעט תמיד היו טובות ומהודקות יותר, אבל הרעיון הלך והתפשט עד ששינה את תעשיית הקולנוע עצמה. יותר ויותר יוצרים קיבלו יד חופשית ליצור בדיוק את הסרט שהם רוצים ללא כל התערבות. אבל אם באולפנים הגדולים הקפידו להעניק את הכבוד לבמאים יחידי סגולה ומוכחים, האנשים הטובים בנטפליקס החליטו ללכת צעד נוסף קדימה, ופשוט לתת לכל יוצר בוסרי עם סרט אחד באמתחתו לעשות פחות או יותר מה שהוא רוצה.
כצפוי, המהלך לא הביא לגל חדש של יצירות מופת חופשיות, ובעיקר סיפק לנו סרטים בעלי פרופיל גבוה שנראה שפשוט לא עברו מספיק עיניים לפני שהגיעו למסך. סרטים לא טובים, מקרטעים, אפילו מביכים לעיתים, מהסוג שפעם היו עוברים עריכה ושינויים אגרסיביים כדי להפוך לפחות למוצר ראוי לצפייה. אבל נטפליקס תומכים ומחזקים את החופש של היוצרים שלהם, וזאת כנראה הסיבה ששמות גדולים כמו אן האת'וויי, וילם דפו ובן אפלק מצאו את עצמם מככבים ביצירה מקושקשת וכושלת כמו "הדבר האחרון שהוא רצה". זה לא סרט ראוי לציון בשום מידה, אלא רק כמקרה מבחן לכל מה שיכול להשתבש כשנותנים לבמאי מתחיל ומבטיח (במקרה הזה במאית), לעשות מה שבא לה בלי שום פיקוח.
"הדבר האחרון שהוא רצה" התחיל מאתגר שנדירים היוצרים שמצליחים לצלוח אותו בכבוד - לעבד למסך רומן מתח פוליטי סבוך ומפותל. אן האת'ווי מגלמת עיתונאית לוחמנית שמנסה לחשוף את הקונפליקטים הקשים בדרום אמריקה בשנות השמונים. היא מודחת מסיקור המלחמות ביבשת הדרומית לטובת סיקור עקר של מערכת הבחירות בארה"ב, כשהיא מגלה שאביה הסתבך בעסקת נשק מפוקפקת אותה הוא לא יכול להשלים בשל מצבו הבריאותי. היא נענית למשאלתו האחרונה של ויוצאת לבצע את עסקת הנשק שכמובן מסתבכת. בעודה מיטלטלת בין סוחרי סמים ומליציות חמושות היא נחשפת למעורבות של ממשל רייגן בסכסוכים בניקרגואה ובשאר היבשת.
לא קראתי את הספר עליו הוא מבוסס, אבל רק מצפייה בסרט אפשר לראות את כל מה שאבד בתרגום. הפיתולים בעלילה נדחסים למסגרת רזה שלא מאפשרת בנייה נאותה ולכן הופכים למוגזמים ומופרכים. ההתעכבות על חייה האישיים של הגיבורה פוגעת בקצב של הסרט אך לא מצליחה ליצור כר אמין להתרחשויות. הסרט עמוס לעייפה בפרטים קטנים ומבולבלים, ורוב הטוויסטים עוסקים בשמות הדמויות, מה שכנראה עובד יותר טוב בגרסה הכתובה - ז'אן קלוד שהכרנו זה בעצם פרנק שדיברו עליו כל הזמן, וכריס החביב הוא בעצם מארק הידוע לשמצה (כדי להימנע מספוילר אלו לא הדוגמאות האמיתיות מהסרט). הסרט זועק לך מהמסך "תראה איזה טוויסט!" ואתה מושך בכתפיך בשעמום, אוקיי אז כריס הוא מארק או ההיפך, למי אכפת?
כל הדמויות מעורבות בקונפליקט ההיסטורי המוכר בניקרגואה, כך שהגילוי כי מי שנראה כמו סוכן של ה-CIA הוא בעצם סוכן FBI באמת שלא משנה שום דבר. פרטי התסבוכת נורים עליך בקצב מהיר עד שאתה כבר מוותר על הניסיון להבין את העלילה. ממשלות זרות מתערבות במשבר אלים בניקרגואה, וסחר הסמים משחק איזשהו תפקיד בתוך המערך. מי שמכיר בערך את הסיפור יכול להתמצא בסיפור הכללי פחות או יותר, אבל עדיין קשה מאוד לעשות סדר בסבך הטוויסטים הקטנים של העלילה.
סרטים כמו "תוצרת אמריקה" עסקו בשנים האחרונות באותו משבר בדיוק, וגם אם לא מדובר בסרטים טובים, הם עשו לפחות עבודה נאותה בתיווך הפרשה לצופה נטול הידע. מ"הדבר האחרון שהוא רצה" אתה יוצא עם אותה כמות ידע איתה נכנסת, ועד הסוף אתה לא ממש מבין מה הסרט הזה רוצה ממך. כדי להוסיף חטא על פשע, הסרט גם חוטא בקריינות יומרנית ומפולפלת שברור כי הועתקה מהספר ולא שרדה את המעבר. מכל כיוון שלא תסתכל, הכל נראה כאילו הוא עבד טוב יותר בשפה כתובה, וזה פחות או יותר מסכם את הכישלון של הסרט.
אם אתם חושבים שתצוגת המשחק של האת'וויי תעניק לסרט טיפה של חסד, נפלתם כנראה על המבקר הלא נכון (אל דאגה, תומר קמרלינג ישוב בשבוע הבא). האת'וויי היא מסוג השחקניות והשחקנים שחייבים לשחק כל שנייה ושנייה שהם נמצאים על המסך, וגרוע מכך, להדגיש את העובדה שהם משחקים. מעבר לכך שזה לא אמין בשום מידה, בשלב מסוים זה נהיה ממש מתיש.
המצב מחמיר כשמזרקת הרגש שהיא אן האת'וויי נותנת את אמונה בבמאית לא מספיק טובה, וללא כל פיקוח, נטייתה להבעה מוקצנת גולשת למשחק מוגזם וכמעט מביך. הסצנות איתה ועם דפו שמגלם את אביה עם כל השטיקים המוכרים שלו, הן מאומצות ומגוחכות עד שהופכות ללא נעימות לצפייה. אפלק, שהוא ההיפך הגמור של האת'וויי, שחקן שתמיד פשוט נמצא שם על המסך בלי להחליף הבעה, לא מצליח להציל את המצב עם התפקיד הזניח שניתן לו. המשאבים הרבים שהושקעו בסרט מתנקזים בסופו של דבר לעוד ועוד סצנות של אן האת'וויי בוכה במטבח לבדה, והאקשן-מתח שמפוזר בין לבין אינו סוחף בשום מידה ורק מצליח לבלבל. הסרט נגמר לבסוף בעוד טוויסט מוגזם שמשאיר אותך אדיש לחלוטין, ומסכם חוויה שבאמת אי אפשר להגיד עליה שום דבר חיובי.
אני רוצה לסיים בקריאה לקברניטי נטפליקס: זה ממש יפה והכל שאתם רוצים לתת לבמאים שלכם חופש יצירתי, אבל בבקשה שמישהו יעיף עין על הסרטים לפני שאתם משחררים אותם לקהל, זה יכול לחסוך מכולנו עוד סבל ומבוכה.