איפה: נטפליקס
המלצת tvbee: לוותר
ברגעים הראשונים של אתר הצלילה בים האדום החזה מתנפחח מגאווה פטריוטית. יוצר מקומי, גידי רף (חטופים), בסרט עתיר תקציב עם כוכבים הוליוודיים כמו כריס אוונס ובן קינגסלי, בסיפור שעוסק בהברחת ראשוני העולים מיהדות אתיופיה. הסרט מתמקד במבצע סודי לחילוץ כמה אלפי יהודים אתיופים בתחילת שנות השמונים, כשבסיס המבצעים של סוכני הביון הישראליים היה אתר נופש פיקטיבי בחופי סודאן - מה שנשמע כמו רעיון טוב לסרט אקשן-ריגול יעיל. לצערי, הסרט עצמו פחות מלהיב מהתיאור שלו על הנייר.
העלילה מתקדמת בלי כיוון ברור ולכן בהכרח מתפזרת. הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים אבל לא מצליח לאגד אותם לעלילה קוהרנטית, ובמקום סיפור ממוקד, היוצרים אספו קלישאות מכל מיני סרטים דומים והדביקו אותם יחד בגסות. אתר הנופש שנפתח בים האדום הוא אולי נקודת השיווק, אבל תפקידו בכוח קטן יחסית, והוא רק מספק כמה אתנחתות קלילות לאורך הדרך. הסרט נפתח עם הסוכן ארי (אוונס), בכמה סצנות שמבהירות לנו שהוא חסר עכבות, כמעט פזיז (loose cannon, כמו שאומרים בהוליווד). אחר כך עוברים להצגת המשימה עם הסצנות המתבקשות בהם הבכירים (קינגסלי ומרק איווניר שמנסים בכל כוחם להציל את התסריט המקרטע) מתנגדים לתכנית המסוכנת. משם עוברים לשלב גיוס הצוות וממשיכים למשימה המורכבת.
עיקר הסרט הוא במבצע עצמו. הבסיס של כל סיפור הוא רצף סיבתי, דבר שמוביל לדבר. באתר הצלילה בים האדום הדברים סתם קורים אחד אחרי השני, בלי התנופה הדרושה ובלי לטוות סיפור בצורה מספיק אורגנית. מעלים כמה מאות יהודים, יש בעיות עם השלטונות, באים תיירים שמסבכים את העניין, מעלים עוד כמה יהודים וחוזר חלילה. אין בעיה ופיתרון, יש משימה ופשוט מבצעים אותה לאט-לאט.
כמו המבנה הכללי, גם הדיאלוגים באתר הצלילה יזכירו לכם סרטים וסדרות שכבר ראיתם. עבודת התסריט נראית כאילו התמקדה מדי בניסיון למצוא אנקדוטות צבעוניות מהסיפור האמיתי, ואז להציג אותן בפנינו ולהגיד, 'תראו איזה קטע'. "אתם רוצים להוציא מבצע מאתר נופש נטוש?", איזה מטורף אתה, ארי, ממש loose cannon. תיירים גרמנים מגיעים למלון הפיקטיבי - והדמויות מביטות אחת בשניה במבט המום. הסרט אפילו לא מחכה שאנחנו נגיד "איזה קטע", ושם את השורות בפי הדמויות. "אתה רציני? אוטובוס תיירים סודאני?!". על מה הם עוד יחשבו המטורפים האלה.
לא ברור מה מוביל למה בעלילת המתח, וגם לא ברור מה קורה בסצנות האקשן עצמן - דוגמה נוספת לתקציב שנשפך בלי כיוון מספק ובלי מטרה שהוגדרה כמו שצריך. כן, זה מרשים לראות מכוניות מתהפכות וכדורים נורים, אבל חסרים בסרט רגעים סוחפים שגורמים לצופה להיצמד למסך במתח כדי לראות אם הגיבורים ייחלצו מהתסבוכת. אם כבר דיברנו על מוסכמות הוליוודיות, סצנת אקשן טובה בנה כמו סיפור קצר - יש בה מטרה ברורה, מכשול כמעט בלתי עביר ופתרון יצירתי. אם התסריט והכוריאוגרפיה לא מספיק חזקים, התקציב והאפקטים אינם מספיקים, וכל שנותר הוא תצוגת זיקוקי דינור. נוסיף לכך את המשחק הבעייתי של הכוכב אוונס, שמגיש הופעה נוקשה והרבה פחות כיפית מאלה שאנחנו יודעים שהוא מסוגל להן. אוונס וכל שותפיו משחקים אנשים ישראליים למהדרין, אבל מדברים ביניהם באנגלית בלבד (כל הסרט הוא באנגלית פרט לצעקות בערבית של הנבלים הסודנים), גם השמות נהגים במבטא אמריקאי (אית'ן, סאמי), ואפילו הפרטים הקטנים לא תואמים את ישראל (הגיבור מקבל בשלב מסוים מסמכי גירושים לחתום עליהם). זה כל כך מבלבל שפעמים אתה שוכח שסצנה מסוימת מתרחשת בישראל.
ובסדר, זה לא סרט שמיועד לישראלים. אבל גם בתור סרט HASBARA הוא לא עושה עבודה מספיק יסודית. הקשר של האתיופים לישראל לא מוסבר בצורה מספקת, וסיפור עלייתם נותר תלוש לחלוטין. פרט לעלה תאנה אחד (מייקל קנת' ויליאמס, המוכר כעומאר מהסמויה), היהודים האתיופים מתפקדים כניצבים בלבד, עוברים ממקום למקום בהנחיית אוונס וחבריו, כמו עדר כבשים תמימות שמובלות על ידי רועי הצאן הישראלים. שזה בכלל מתסכל, כי בהוליווד של ימינו קשה לדמיין סיפור על קהילה שחורה שיסופר בצורה כל כך מובהקת מנקודת מבט לבנה. זה לא רק עניין של תקינות פוליטית, אלא של קהל יעד: היהודים האתיופים שירצו לצפות בסרט כדי לחוות שוב את סיפור הגבורה בעלייתם ארצה, יגלו שהם רק סטטיסטים בסיפור. את המסעות הארוכים והקשים במדבר הם עוברים מחוץ לעיני במצלמה, בזמן שגיבורינו עושים שיגועים באתר הנופש הפיקטיבי שהפך אמיתי.
אם לפחות היינו מקבלים סרט אקשן מעולה, היה אולי קל לסלוח על הייצוג הבעייתי, והיינו שמחים לפרגן לצעד ההוליוודי הראשון של היוצר הישראלי. למרבה הצער, אתר הצלילה בים האדום הוא מחוות כבוד מפוספסת לגבורה ישראלית (אם זה משהו שחשוב לכם) וגם כסרט פעולה - יש טובים ממנו. הגאווה הגדולה ביותר מגיעה בכלל מיוצר ישראלי אחר. למרות הביקורת שהושמעה נגדו לאורך השנים, הגיע הזמן להודות באמת - "ממעמקים" של עידן רייכל, שמושמע בסיום הסרט, הוא שיר ממש ממש יפה, והגיע הזמן שהוא יקבל את הכבוד הראוי לו.