איפה: נטפליקס
החלטת tvbee: לראות
בשנים האחרונות נטפליקס הפכו לאמפריית דוקו־פשע. הנוסחה כבר כמעט פשוטה מדי: מוצאים אירוע פלילי מחריד ככל שניתן, מסמנים נבל מובהק, מארגנים ריאיונות שוברי לב עם הקורבנות או בני משפחתם וריאיונות מעוררי תסכול עם אנשי חוק (לשעבר, תמיד לשעבר) - והופ, יש דוקו־פשע מנצח. אם בא לכם, תוסיפו כמה טוויסטים ופרטים ביזארים, ובכלל יש לכם להיט ביד. הז'אנר לא חדש - יש סרטי דוקו־פשע משפיעים שחוגגים כבר 30 שנה - אבל מאז שנטפליקס זיהתה את החיבה של הקהל לרוצחים, אנסים ותצלומי זירות פשע, הסיפורים האפלים שקרו בחיים האמתיים רק ממשיכים לזרום לסטרימינג.
נחטפה לנגד עיניהם דווקא לא נוצר במחולל הדוקו־פשע של נטפליקס. הוא הופץ לראשונה לפני כשנתיים תחת השם Forever B ולא זכה לתהודה רבה, אבל כעת נטפליקס קנתה אותו להפצה, הדביקה לו שם עוכר שלווה ובעזרת האלגוריתם הכל-יכול שלהם, גם הפך אותו לדוקו־פשע המדובר של התקופה (לצד הקלטות של טד באנדי, גם הם כמובן של נטפליקס).
נחטפה לנגד עיניהם לא עומד בקצב של חבריו לז'אנר בכל הנוגע לשימוש מתוחכם במדיום הקולנועי - אין בו מז"פ, שחזורים ממוחשבים, חקירות מעמיקות או מומחים שמשנים את התמונה רבע שעה לפני סיומו. הוא כמעט מרגיש מיושן. במקום כל הטררם, הסרט מסתפק במרכיב הבסיס שכל דוקו־פשע מוצלח חייב - סיפור מזעזע. וסמכו עלינו, נחטפה לנגד עיניהם גולל סיפור מזעזע במיוחד. ראו את זה כאזהרת טריגר.
חייהם הפשוטים של משפחת ברוברג, משפחה חמודה מאיידהו השקטה שבלב ארה"ב, הפכו לסיוט מרגע שהפכו לשכניו של פדופיל פסיכופת ומניפולטיבי שהפך לאובססיבי לבתם הבכורה, ג'ן. בעזרת שטיפת מוח, סחיטה באיומים, הצתה בזדון ושקרים על חטיפת חייזרים, השכן הפדופיל רוברט 'בי' ברצ'טולד הצליח לחטוף את ג'ן המתבגרת לא פעם אחת, אלא פעמיים, כשהיתה בת 12 ושנתיים אחר כך. זה נורא בדיוק כמו שאתם חושבים.
הסיפור עמוס ברגעים מפתיעים, בתכסיסים מלוכלכים וברפש הכי נמוך שהנפש האנושית מסוגלת להמציא. עבר זמן משמעותי מאז האירועים שהתרחשו במהלך שנות ה-70, ולא תמצאו כאן יותר מדי קטעי חקירה מגורענים או צילומים מרעידי נפש. יש שם בעיקר שחזורי שחקנים קריפיים שאמורים לדמות צילומי מצלמת סופר-8. כוחו של הסרט מצוי בריאיונות המטלטלים עם בני משפחת ברוברג, וג'ן בפרט, שמגלים מה בדיוק חשבו לעצמם הוריה של הנערה כשבטחו באופן כמעט מוחלט באדם הלא נכון, ואיך אפילו לא עלה במוחם האופציה של הנורא מהכל שאכן התרחש. אף יותר מרתק ומצמרר לשמוע את אותה נערה, כיום שחקנית בת 50 פלוס, מספרת על ההתאהבות המחרידה שחשבה שהרגישה, והאמת השקרית בה האמינה.
במאית הסרט סקיי בורגמן טיפלה באופן רגיש במיוחד בבני משפחת ברוברג והצליחה לעשות עימם חסד. אפשר כמעט להבין איך הם נפלו בפח, ולמרות שלא חסרים רגעים בהם תקפצו מול המסך בכעס על תמימותם ואוזלת ידם, הם זוכים לטיפול חמלתי. הם לא האויב כאן. הגישה הזו היא מה שמשאירה מקום לסוף כמעט אופטימי (באופן יחסי כמובן), דבר נדיר מאוד בז'אנר הדוקו־פשע האכזר. אחרי הכל, ג'ן היא זו שיושבת מול המצלמה ומספרת לעולם מה אותו שכן עשה לה, בעוד שהוא... ובכן, לא נהרוס את הסיום.
יש מגוון סיבות רחב לכך שאנשים נמשכים לדוקו־פשע כל כך, במיוחד בשנים האחרונות. עיקרן נוגע ברצון שלנו לגרד את גלדי הפחד שלנו, בין אם זה לנסות לשים את עצמנו בנעלי הקורבנות האומללים ובין אם זה כדי להרגיש את הריחוק, אותו "לי זה לא יקרה" מפורסם. נחטפה לנגד עיניהם משחק על הקו שבין שני הצדדים הללו, מדגיש את התקופה והבורות בנוגע לסכנות הסביבה של משפחת ברוברג, אבל בו זמנית מציג את המניפולציות של ברצ'טולד שהיו עשויים להפיל גם אנשים חכמים ומודעים מהם. האימה שבו לא נובעת מזוויות מצלמה או צילומים מזעזעים, אלא פשוט מסיפור אחד מחריד, נבל אחד מחריד וראיונות שוברי לב. ואיכשהו, הוא מצליח להניב הרבה יותר, ולהשאיר פצע קטן ומפחיד שאי אפשר שלא לגרד.