זהב טהור. זה מה שהייתה "דרדוויל" עבור נטפליקס. הסדרה מבוססת הקומיקס בת שלוש העונות הייתה ועודנה קונצנזוס גיקי וביקורתי כאחד שמתהדר בצדק בטייטל "יצירת מופת" - כי מעבר לריצוי המעריצים, "דרדוויל" הציגה בגאונות גיבור על פגיע ומיוסר, בעל מצפן מוסרי פנימי שנברא מעצם היותו עורך דין שומר חוק וגם נוצרי קתולי ומאמין אדוק. היא הציגה גיבורים ודמויות מרתקות שאפשר להזדהות איתם, והעומק הזה, לצד צילומי קרבות מרהיבים וסיפורים סוחפים, הפכו את "דרדוויל" לסוגה עילית למהדרין. אחרי ההצלחה של "הנוקמים" ושאר סרטי מארוול בשלבים הראשונים, הסדרה הוכיחה שיש למה לצפות מגיבורי הרחוב של מארוול. ועם הפריצה של דיסני+ לשוק שירותי הסטרימינג, "דרדוויל", יחד עם "ג'סיקה ג'ונס", "לוק קייג'" ו"איירון פיסט", נכנסה מתחת למטרייה של ספינת האם מארוול לגורל לא ידוע.

ב"דרדוויל: נולד מחדש" ("Daredevil: Born Again"), הגרסה החדשה של דיסני+, אנחנו פוגשים שוב את מאט מרדוק (צ'ארלי קוקס הנהדר) כשהוא יותר מרדוק מאשר דרדוויל. אחרי אירוע טרגי, הוא מחליט לתלות את המסכה של גיבור העל ולהקדיש את הזמן בהגנה על החלשים מתוך מערכת החוק ולא מחוצה לה. אחרי אירועי הסדרה "אקו" ושנה אחרי שמרדוק החליט שהגיע זמנו של דרדוויל לפרוש, ווילסון פיסק (וינסנט ד'אונופריו שוב לתפקיד חייו) חוזר לניו יורק ונבחר לראשות העיר. האיש שהקים אימפריית פשע אדירה מחזיק עכשיו את המושכות שלה, ומקדם אג'נדה ברורה למחוק את כל פורעי החוק וחובשי המסכות ולהוציא אותם מחוץ לחוק. מרדוק בולע את הצפרדע ומשכנע את עצמו שזה לא הקרב שלו, אבל שרשרת אלימה של אירועים מחזירה את שני היריבים הוותיקים למסלול חייהם הישן.

מצד אחד, קשה לצפות ב"נולד מחדש" ולא להטיח את הראש בקיר ולשאול: למה מארוול לא יכולה לעשות *רק* תכנים כאלה? מצד שני, זה קצת לא הוגן כי "נולד מחדש" הגיעה למארוול כשהיא כבר מבושלת ומוכנה להגשה. הדמויות מוכרות ואהובות, ויש כאן יסודות עלילתיים חזקים במיוחד שאפשר להעמיס עליהם סיפורים חדשים. ואם זה לא היה ברור עד כה, אז "נולד מחדש" פשוט עובדת ובגדול. זה לא עניין של מה בכך, בהתחשב בתכנים הבינוניים-מינוס שמארוול לא מפסיקה להפיק למסכים הקטנים והגדולים כאחד: במקרה הטוב זו "וונדה-ויז'ן", שהייתה עם קונספט מעניין אבל ביצוע ככה-ככה, ובמקרה הרע במיוחד זו "שי-האלק" הנוראית, שאפילו הופעת אורח מטופשת של דרדוויל לא הצליחה להציל אותה. "נולד מחדש" היא כבר אופרה אחרת לגמרי, ומשמשת כסטאז' זריז לתסריטאי שיעז. התעוזה ליצור סדרת קומיקס כה בוגרת, קודרת ואפלה בעולם צבעוני וחצי ילדותי כמו זה הנוכחי של מארוול, ראויה להערכה יתרה. זה קל לדפוק דברים טובים יותר מאשר לייצר כאלה, ומארוול עברה את המבחן ביג טיים.

אבל כל זה כנראה לא היה קורה בלי דריו סקרדפנה, השואוראנר של הסדרה ומי שהיה הכוח המניע בגרסת הנטפליקס של דרדוויל. אחרי גניזת הגרסה הראשונה של "נולד מחדש", שהייתה בעלת טון קליל יותר, סקרדפנה נקרא לדגל - והרווח הוא כולו של הצופים. האיש מכיר את חומר המקור לעומקו ולרוחבו, ויודע לספק למעריצים בדיוק את מה שהם רוצים ומצפים מהשד השכונתי החביב עליהם. וכאילו שאי אפשר היה לבקש יותר, "נולד מחדש" פשוט מעלה בכל פרק את הרף של עצמה ומספקת תשעה פרקים חזקים - כולם התקבלו מראש לטובת הביקורת - מלאי ניואנסים מרתקים ועם בניית קשת עלילתית מרשימה ביופייה של שני גיבוריה, שהקונפליקטים הפנימיים שלהם הורסים וגם בונים אותם בכל פעם מחדש. ובכן, ככה עושים סדרת קומיקס.

מעבר לעומק העלילתי המתבקש, ודיאלוגים שלא היו מביישים שום סרט קולנוע, "נולד מחדש" ממשיכה את המסורת עם תוכן אלים ובוטה מבחינה גרפית. התפרצויות הזעם של הדמויות שלה באות לידי ביטוי באופן ויזואלי מחריד ובו זמנית גם מרשים, כך שהאלימות הפואטית הזו ממשיכה להיות מאפיין חזק ב-DNA של "דרדוויל". מצד אחד זו תאוות דם מקובלת של צופים להוטים וסקרנים, אבל האלימות הזו גם משרתת היטב את המטרה כשהיא מביאה לידי ביטוי את האופי החייתי והדחפים הכי אלימים וקדמוניים של גיבוריה. 

תשעת הפרקים של "נולד מחדש" מוכיחים שאם יש רצון, אז יש יכולת. וכשיושבים על העכוז בריכוז מלא, וואלה - יוצא אחלה תסריט ואחלה סדרה לספר עליה להורים. עם כל הבינוניות שמאפיינת אותה בשנים האחרונות, "נולד מחדש" היא סדק חיובי שמכניס קצת אור לחיים של מארוול ומחזיר את האודם ללחיים של קווין פייגי. שימור הטון הקודר והמלנכולי של דרדוויל, יחד עם שחקנים אדירים (ואיילת זורר הנפלאה שמקבלת המון זמן מסך) יוצרים סדרה שהיא בגדר חובת צפייה, בעיקר עבור המעריצים המאוכזבים. ומכאן נותר רק לקוות שהעונה השנייה לא תתחרבן לנו מול העיניים.