טוהר רוצה להיות וטרינרית, יונתן מתכנן לאמץ ילדה מהפיליפינים, ומירן? היא חולמת להיות טבעונית. זו אחת מאלף הדרכים שבהן "העיר הטובה", סדרת הדרמה החדשה של HOT, בוחרת למקם אותנו בזמן ובמרחב: עיר פריפריאלית של ימינו, לא ברור איזו, עם בני נוער שיתקשו לברוח מגורל של עבריינות ועוני. המחנך (המחליף) אדם, בגילומו של עוז זהבי, הוא המורה הגברי והמסור שהטלוויזיה הישראלית אוהבת לפנטז עליו. הוא בן 30 פלוס פלוס, והוא גם הומו בארון.
אדם גדל בסביבה דומה לזו של תלמידיו, והיה אחד מברי המזל שלא יצאו ממנה לחיים של פשע. זה מקנה לו הערכה ואמון, גם בקרב המורים האחרים אבל בעיקר בקרב התלמידים שלו. כש"העיר הטובה" מתרחשת בתוך כותלי התיכון, היא עוד סדרת פריפריה חברתית בסגנון "בני אור" או "עלומים" - ולא אחת שכתובה טוב במיוחד. הסצינות של התלמידים (בהם אחת בגילומה של אגם בוחבוט) לא עוברות כאמינות, לפעמים אפילו מעליבות. זו תופעה שכיחה בטלוויזיה הישראלית, אם כי אולי הפעם הבעיה דווקא בנו: אלירן אליה, מי שיצר, ביים וכתב את הסדרה, הוא מחנך בעצמו.
לאליה יש רזומה מעניין: מצד אחד הבמאי והתסריטאי של הסרט "מוטלים בספק", שנכתב בהשראת אירועים אמיתיים והיה מועמד לתשעה פרסי אופיר, ומצד שני מחנך וסגן ראש עיריית אור יהודה. במאי 2020, כשגילו דומה לזה של גיבור הסדרה הסמי-אוטוביוגרפית שלו, אליה יצא מהארון. אדם, נכון לארבעת הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת, עוד לא נמצא שם - הוא עובר טיפולי המרה (בסצינות הקשות, המרתיחות והיעילות ביותר בסדרה), מנסה "לבחון" את עצמו עם נשים ומשתדל להסתיר את הפגישות שלו עם גברים כמה שרק אפשר. הפגישות האלה בכלל לא הולכות עד הסוף; עד כדי כך הוא בהכחשה.
"העיר הטובה" מתחילה להשתפר כשחייו של אדם מתחילים להשתבש - דוד (אימרי ביטון) מגיע לשכור חדר בדירה שלו וקורא אותו מהרגע הראשון. בפעם הראשונה בחייו, אדם חי בצמוד לגבר הומו מהקצה השני של הסקאלה. בעוד שהוא לובש רק אפור, אין צבע שאין לדוד בארון. וכשדוד מדבר "על הנש", אדם לא מבין מה הוא רוצה ממנו (ואז הוא מבין, ומבקש ממנו לעצור). לא צריך לצפות בסדרה בשביל להבין לאן המפגש בין השניים יוביל, ו"העיר הטובה" בכל מקרה פרסמה את סצינת הסקס החלוצית של זהבי וביטון עוד בקיץ הקודם. היא לא נועזת במיוחד, אבל כן אפקטיבית.
חזרה לתיכון, ולעוד סדרה ש"העיר הטובה" מזכירה לרגעים: "שעת אפס". אם הדרמה ההיא של כאן 11 התמקדה בפער בין המורה לתלמידים, ועל הניצוצות שנוצרים כשאלה משיקים - כאן המפגש הוא רק נקודת מוצא לליווי נפרד של שני המוקדים העיקריים. אצל אדם מדובר במסע האישי, המיני והמשפחתי, כולל אמא שמכורה ל"האח הגדול" ומשקאות XL בגילומה של תיקי דיין, ואצל התלמידים שהוא מחנך מדובר בתמהיל הרגיל של סדרות הנעורים בפריפריה. שם, אגב, אחת האמהות מגולמת על ידי אילנית לוי, מי שמתגלה בתור ההפתעה הגדולה של הסדרה ושחקנית דרמטית מצוינת. ובכל זאת, הצד של אדם הוא בפירוש הצד החזק יותר.
למרות היכולת של לוי למגנט את המצלמה אליה, ולמרות העובדה שתיקי דיין היא תיקי דיין, "העיר הטובה" צועדת של שתי רגליים: זהבי וביטון. לא בטוח שמעבר לים היו מקבלים בכזו קלות הופעות של שני שחקנים סטרייטים בתור להט"בים, אבל ברמת האיכות - אמריקה. בעיקר מצדו של זהבי, שסוחב בהצלחה גם את רגעיה החלשים של הסדרה (ויש כאלה. צריך לתת לה פרק-שניים בשביל שהיא תתניע) ומפיח חיים בדמות מלאה בכעס. הכעס הוא לכאורה על התלמידים, על הרשויות ועל המצב הרעוע של מערכת החינוך בפריפריה, אבל זה קודם כל כעס על עצמו. לא ש"העיר הטובה" נמנעת מביקורת, חלילה; כשהיא עוסקת בעיריות מזניחות ואשליות של שנת בחירות, אפשר רק לברך על כך. ואליה, כאמור, הוא מישהו ששווה להקשיב לו.
הרומן העתידי בין אדם לדוד הוא לא הספוילר היחיד שנמסר לצופים לפני תחילת הסדרה: כבר בתיאור העלילה מצוין כי אדם עוד צפוי לרוץ לראשות העיר. מצד אחד, מדובר בעדות לכך ש"העיר הטובה" היא סדרה שלא נכנעת לתבניות, כזו שמתעקשת להמציא את עצמה מחדש מדי פרק. מצד שני, מי יתחייב לנו שלא מדובר בקפיצה מעל הפופיק. מצד שלישי, גם כאן לאליה יש ניסיון אישי - וזה הנכס העיקרי של הסדרה. בזכותו, ובזכות ההחלטה להתמודד עם שדיו הפנימיים דרך המסך, קיבלנו סדרה שהייתה יכולה ליפול להמון קלישאות ובכל זאת התחמקה מרובן. היא קצת מצחיקה, קצת מרגשת, קצת מדכאת וקצת מנחמת. לא ברור איך, אבל היא אפילו מגוחכת בקטע טוב. בין המשחק האיכותי להחלטה החשובה להוציא את הטלוויזיה מתל אביב, אולי קיבלנו סדרה שגם הקהל וגם המבקרים יסכימו לאהוב.