לפני כשבע שנים עליתי על מונית בשדרות רוטשילד בשעה חמש בבוקר. כשנכנסתי, הנהג בהה בי דרך המראה ושאל "מאיפה באת?". עניתי לו שהייתי אצל חברה והוא המשיך לשאול שאלות על הביקור הבאמת-לא-מרתק שלי, כשכל הזמן הוא ממשיך לנעוץ בי מבטים דרך המראה, מסוג המבטים שקשה לתאר במילים למי שלא חווה אותם, אבל כל אישה יודעת בדיוק איך הם נראים. כשהוא שאל "ולאן את נוסעת?" ורק החדיר את המבט אלי עוד יותר - ביקשתי שייתן לי לרדת. הוא שתק והמשיך לנסוע. וגם לבהות. כאן כבר התחלתי לבדוק את האופציות שלי - האם אני הולכת לפתוח את הדלת ולהתגלגל מהרכב למרות שסביר שעם הידע המקצועי שלי בפעלולים אני אשבור איזו עצם? או שאני בכלל הולכת להירצח במקרה הרע ולהיאנס במקרה הטוב?
פאסט פורוורד ל-2018, אני צופה בפרק 3 של "ככה זה" ומתכווצת בספה. הוואטסאפ האחרון שקיבלתי מגבר שהיו לי עניינים איתו היה "אני צריך פות" כך ששני הזיכרונות האלה שעולים לי בצפייה מצטברים לבחילה. בפרק, דמותה חסרת השם של דנה מודן (נקרא לה מעתה דנה) יוצאת לדייט עם גבר מבוגר ממנה, בן 65, שסידרה לה תפקיד האורח של נועה קולר ("להעיר את הדב") בתום מונולוג מצחיק, עצוב ומדהים. באמצע הדייט הוא מקבל טלפון מחבר שנתקע עם הרכב וחייב לנסוע לחלץ אותו. דנה מיד מבינה שמדובר בתירוץ לחתוך ממנה, וממש מתעקשת להתלוות אליו כדי לראות תוך כמה זמן הוא ישבר ויודה בשקר.
אבל מתברר שהחבר אמיתי, הרכב אמיתי ויש אפילו גרר בתמונה. ואז מתחיל הפאן - החבר מספר בדיחה שכל כולה חגיגה של אלימות כלפי זונות, ומשם הדרך לדון במה היא הטרדה מינית ולמה הפמיניסטיות הורסות לנו הכל - קצרה. עם שיחות מהסוג הזה דנה כבר יודעת להתמודד, היא שמעה את הדברים האלה עשרות פעמים כאישה וכבר אין לה סבלנות לנסות להסביר, בטח לא למי ששייך לדור שכבר אבוד. אבל את מה שקורה אחר כך היא בוודאי לא צפתה. מה שמתחיל כמשחק קצת מעיק הופך להטרדה מינית של ממש, כשהשניים מפעילים עליה לחץ בלתי מתון לעלות איתם לשלישייה ומרחיקים לכת עד כדי לגרום לה לחשוב שהם לא יתנו לה לחזור הביתה גם אם היא תרצה בכך. הם משחקים בין איום לתמימות. מצד אחד לא מוכנים להחזיר אותה הביתה, מצד שני הם אומרים "מה אנחנו, שני זקנים, כבר יכולים לעשות לך?" וגם "אנחנו רוצים לעשות לך טוב. את אוהבת שעושים לך טוב, לא?". הצילו.
לא בלתי סביר שדנה מרגישה טיפשה. היא הייתה כל כך נחושה בדעתה להוכיח לבליינד דייט שלה שהוא מספר שקר ילדותי במקום פשוט להודות שהוא רוצה לסיים את הדייט מוקדם, שהיא לא עצרה לחשוב שאולי הוא לא רק שקרן בלתי מזיק. ההתעקשות שלה לחשוף את השקר שלו היא זו שהכניסה אותה למצב הזה, שהוא לא סתם לא נעים, הוא פוטנציאלית מסוכן. וגם אם בדיעבד הוא לא - הפחד מהלא נודע בפני עצמו מספיק כדי לייצר טראומה. זה לא אומר שזו הייתה הכוונה שלהם, זה רק אומר שהם לא עצרו לחשוב שאולי זו תהיה התוצאה.
אני נושמת לרווחה כששני הדוחים האלה (בליהוקם המבריק של רפי אדר, שפוטר מ"מאסטר שף" לאחר שלכאורה התבטא באופן פוגעני כלפי אחת מהעובדות, ואריה מוסקונה, שבשיאה של פרשת איבגי הגן על חברו ואף ציין כי עם השניים משחקת שחקנית צעירה ש"שווה הטרדה") אכן משחררים את דנה לדרכה, אבל רק אחרי שהם גורמים לה לחשוב שמהערב הזה היא אולי כבר לא תצא בשלום. ממש כמו שנהג המונית החמוד ההוא עשה. כשהיא מגיעה הביתה היא דופקת בדלת של השכן, נקרא לו אסי, ויושבת אצלו לאכול פנקייקים ולראות טלוויזיה. הם אמנם שכבו, הוא אמנם יצא די אפס, אבל כשהיא חוזרת הביתה מפוחדת ולא רוצה להיות לבד, היא סומכת עליו מספיק שיספק תחושה של הגנה.
הסצנה הזאת מוכיחה שנשים, למרות החרדות שיש לגברים מסוימים שיבואו לרדוף אותם עם לפידים על לא עוול בכפם, יודעות להבחין בין גברים שהם סתם מבולבלים ועשויים לצאת דושים מבלי שום כוונת זדון, לבין אלה שמה שמעמיד להם הוא האיום על האישה שהם בחרו להציק לה. הם אלה שמשועשעים מהכוח שניתן בידיהם להפחיד ולאיים עליה, אבל אז משחררים אותה לדרכה, כך שמבחינתם - אף נזק ממשי לא נעשה. והיי, במקרה הטוב - אולי תצא להם שלישייה. על הנזק המצטבר של עוד ועוד ועוד מקרים כאלה שנשים חוות בחייהן הם לא ממש חושבים, כי עבורם הן בסך הכל מקור לשעשוע. מה את כבדה? סתם צוחקים.
כל הטרדה מינית שונה מחברתה, ואי אפשר לייצג את כל קשת האפשרויות בסצנה או סיפור אחד, אבל עם דוגמה אחת ב"ככה זה", אחת ב"בנות" ע6פ3, אחת ב"קוד שרוף", אחת ב"מטומטמת" והרשימה עוד ממשיכה, נבנית תמונה הרבה יותר ברורה. זו הרי בדיוק המטרה של קמפיין metoo# - לייצר אפקט מצטבר לא רק כדי לזעזע, אלא גם כדי לנסות ולהסביר עוד ועוד ניואנסים של החוויה שלנו. כשגברים שומעים "הטרדות מיניות", הם לא יכולים לפרוט את זה למקרים ממשיים שקל להם לדמיין. כשהם שומעים את הסיפורים האישיים של כל אחת ואחת מאיתנו, הם פתאום נזכרים שכן, יצא להם להיתקל בזה מהצד, הם רק לא הבינו כמה זה תדיר בחיי נשים. אפשר לקרוא לזה חלוקה בנטל הנפשי - הסיבה שהפמיניזם הצליח ליצור שינויים משמעותיים בעולם המערבי בשנים האחרונות היא שגברים התחילו להצטרף לשינוי. הם מוכנים להקשיב ולשמוע על הטרדות ותקיפות ואפילו לעשות את מה שמפחיד אותם מכל - לבדוק עם עצמם אם הם אי פעם הטרידו. אחת הדרכים לעשות זאת היא לשמוע עוד ועוד סיפורים, בין אם הם מגיעים מחברות, בנות משפחה, או יוצרות טלוויזיה.