ל"קאובוי ביבופ" של נטפליקס היו את כל הקלפים הנכונים. היא צבעונית, קלילה ומערבבת בין כל ז'אנר שאפשר להעלות על הדעת - שזה טריק נחמד מאוד כשלעצמו. צוות השחקנים שלה עושה את העבודה, והכסף שנטפליקס השקיעו בה ניכר על המסך, כי כל פריים הוא חנות ממתקים ויזואלית קטנה. מגניב לראות סדרה ששואלת את עצמה "האם עליי להיות מערבון, סדרה בלשית או סדרת מדע-בדיוני?" ומחליטה להיות גם וגם, לא מתביישת לעשות את המקסימום ואז מגבירה. וכיף לראות סדרה עם כל כך הרבה סטייל כמו "קאובוי ביבופ". אבל חבל מאוד שהסטייל הזה לא מתלבש על אופי אמיתי ומעניין, כי למרות כל הקלפים הנכונים: הסדרה הזאת פשוט לא מעניינת מספיק.
כאמור, "קאובוי ביבופ" היא קצת מערבון - שני גיבוריה הראשיים, ספייק וג'ט, הם ציידי ראשים שחיים על הצד המתנדנד של החוק. כפי שאפשר להסיק מחלקו השני של שמה, היא מאוד מדע-בדיוני: הסדרה מתרחשת בעתיד הקרוב, כשהאנושות עברה לחיות בפלאנטות אחרות, והתניידות בחלליות נהייתה פופולרית בערך כמו התניידות ביונדאי גטס. והיא גם קצת סדרה בלשית: כל פרק תעלומה אחרת, כשלאורך העונה נפרשת בפנינו תעלומה אחת מרכזית, אודות ארגון בשם "הסינדיקט", שספייק היה חלק ממנו וכעת נרדף על ידי עברו בו, והאישה שהשאיר מאחור.
הסדרה היא גרסה אמריקאית ולייב-אקשנית לסדרת אנימה קלאסית באותו השם. הסדרה ההיא, ששודרה בין השנים 1997 ל-1998, הייתה הצלחה מסחררת ביפן ושודרה ברחבי העולם (כולל בערוץ ביפ הישראלים, מנוחתו עדן), ועד היום יש לה מעריצים רבים ששומרים לה אמונים. חלקם אמרו לי אישית שהעיבוד של נטפליקס לסדרה אותה הם מעריצים מפחיד אותם - האם הוליווד תצליח לשמר את מה שהפך את "קאובוי ביבופ" ליצירה כל כך נועזת? הסדרה היפנית המקורית הייתה אלימה, מצחיקה ושילבה בתוכה כל ז'אנר הוליוודי אפשרי. ב-23 השנים שעברו מאז שעלתה לאוויר, הוליווד הספיקה ללמוד ממנה שיעור או שניים, וכעת אפשר למצוא לא מעט יצירות שמשלבות בתוכן ז'אנרים סותרים בצורה משעשעת במיוחד - "קומיוניטי" לימדה אותנו שסיטקום שמתרחש בקולג' עדיין יכול להיות גם סרט אקשן משלהב וגם סרט מאפיה מתוחכם, "פרזיטים" לימד אותנו שסרט שמתחיל כדרמה מעמדית יכול בין רגע להפוך לקומדיה שחורה מדממת, והארלי קווין של מרגו רובי לימדה אותנו כמה כיף לספר סיפורי קומיקס מצועצעים בגישה קאמפית ומודעת לעצמה.
המקור כנראה באמת היה חלוצי ומרענן - צפייה בפרק הראשון שלו הייתה הרבה יותר זורמת ומהנה מהגרסה החדשה. כל העונה המקורית גם זמינה כעת בנטפליקס, והיא מומלצת בחום לכל מעריצי האנימה שעוד לא הספיקו לראות את הקלאסיקה, וגם למי שפשוט אוהב עיקומי מוסכמות. הגרסה של נטפליקס, לעומת זאת, נראית כמו חיקוי של חיקוי. במהרה דועך החידוש שבסדרה, שמזגזגת בין סגנונות, ואנחנו נשארים עם קומדיית בילוש מד"בית, קצת אלימה וקצת מטונפת.
בניכוי כל קרבות החלל המרשימים ויזואלית וההגנבות המד"ביות המקוריות יחסית, הדמויות לא מספיק מעניינות והדברים שקורים להן לא מספיק מרגשים. התעלומות לא מסקרנות מספיק כדי לגלות את פתרונן, העימותים של ספייק וג'ט עם הרעים לא מספיק מלהיבים, והאקשן די מעורר פיהוק. קו העלילה המתמשך על "הסינדיקט" אקטיבית מעורר נחירה, ומעורר חשק עז לראות את הקטעים שמספרים עליו במהירות כפולה.
זה לא ש"קאובוי ביבופ" סדרה גרועה במיוחד - כאמור, היא עשויה לא רע בכלל, במיוחד בפן הטכני. הסדרה נראית נהדר, וצוות השחקנים בהחלט לא אשם בעובדה שמדובר בסדרה משעממת. ג'ון צ'ו (סדרת סרטי "הרולד וקומאר", "חיפוש"), שמגלם את צייד הראשים המגניב והמסתורי ספייק, בהחלט כריזמטי וכיף לראות אותו עושה שטויות; מוסטפה שאקיר, שמגלם את ג'ט, עמיתו של ספייק, בהחלט מגלם בנאמנות את טייפקאסט השרירן שהוא גם אב חמוד ורך לבב. הבעיה היא שהם לא מקבלים משהו מעניין במיוחד לעבוד עליו: לשני השחקנים יש אחלה של כימיה, אבל הדינמיקה שנכתבה עבורם לא יוצרת ניצוצות שגורמים לצופה להפעיל ישר עוד פרק כדי לראות עוד ממנה.
מתוך אורות הניאון הבוהקים, ההגנבה הראשונית ופסקול הג'אז הנעים, מהר מאוד מתבהרת הבעיה האמיתית של "קאובוי ביבופ" החדשה: הסדרה הזאת משעממת. לא היה פסול ברעיון הכללי של עיבוד אמריקאי ולייב אקשן לקלאסיקת אנימה (למרות שמעריצי המדיום יחלקו איתי גם על זה, אני מאמין. אצטרך לעשות בירור בדיזנגוף סנטר ולחזור אליכם עם תשובה), אבל היה ראוי שהסדרה תיתן לצופיה משהו יותר בשרני מעוד סיפור על אנשים מגניבים בחללית. לחובבי סדרות בילוש יש מספיק אלטרנטיבות, לחובבי מדע-בדיוני מגיע טוב יותר מזה, וחובבי אנימה חכמים כבר יודעים שעליהם להסתפק בגרסה המקורית. יש לטלוויזיה האמריקאית בכלל - ולנטפליקס בפרט - מספיק סדרות ששווה לעקוב אחריהן; "קאובוי ביבופ" אינה אחת מהן.