כל סיפור חטיפה ישראלי נשמע וממוסגר אחרת לגמרי מאז 7 באוקטובר, כפי שהראתה לאחרונה "שבויים" התיעודית והמעולה. ולמעשה, לפחות בינתיים, נראה שגם כל טראומה היסטורית לא מצליחה לטלטל כל עוד הטראומה הנוכחית עוד מתמשכת - כפי שנחווה, למשל, בדוקו "חושניה - סודות מלחמה". ובין שני הנתונים האלה צריכה להתקיים עכשיו "העיר האבודה: 101 ימים בג'ונגל" החדשה של yes דוקו, סדרה על חטיפה בממדים אחרים מהנוכחית, על טראומה שפתאום נדמית זניחה ואפילו בסיסית.
בשלושה פרקים לא מאוד ארוכים חוזרים היוצרים אופיר טריינין ("משפחה בטרנס") ועמרי קרונלנד לחטיפתם של ארבעה מטיילים ישראלים בקולומביה בספטמבר 2003. הארבעה נחטפו יחד עם תיירים נוספים על ידי ארגון הגרילה ELN, וכפי שמלמד שם הסדרה החזיקו מעמד בלב הג'ונגל במשך 101 ימים. "העיר האבודה" מפגישה אותם עם המצלמות שני עשורים לאחר מכן, בימים שבהם כל הטריגרים מופעלים, וגם מפגישה אותם אחד עם השני ואפילו עם מנהיג הארגון שחטף אותם במסגרת שיחת זום מתוחה וקצת ביזארית.
"העיר האבודה" יודעת איך לתאר ולשחזר את התנאים בקולומביה 2003, מקום שהוא יותר שכונה מישראל 2024, אבל גם קצת נראית כאילו היא נוצרה באמצעות המשאבים הדלים שהיו באותו מקום ובאותה תקופה. הפורמט של שלושת הפרקים - עם הראיונות, השחזורים וחומרי הארכיון הבנאליים - מרגיש כמו משהו שתופסים בשעת לילה מאוחרת בערוץ דיסקברי ובעיקר קטן על מידותיו של סיפור כה אכזרי וקיצוני. המשמעות של זה היא תוצר יבש, מיושן ובעיקר לא טלוויזיוני: אנחנו הרי יודעים מהרגע הראשון שהישראלים ניצלו וכמה זמן זה לקח, וכנראה שיהיה מי שיתקשה למצוא אמפתיה לנסיבות החטיפה (האיומות) שלהם בהתחשב בעובדה שלא נחטפו בשל היותם ישראלים ישירות מהמיטה. ומהבחינה הזאת, למרות האקטואליות שלא ניתן לערער עליה, "העיר האבודה" מפסידה.
מרכיב נוסף בהפסד של "העיר האבודה" נוגע לכך שבעוד שגם הצופים וגם המשתתפים יודעים מה קורה כאן כבר שנה ואיך זה בטח משפיע על הפוסט-טראומה שלהם (אחד מהם מעיד, בלי קשר למלחמה, שהוא חייב להסתובב עם נעליים בתוך הבית) - הסדרה לא מתקשרת את זה באיזשהו אופן. זה ברור, זה שם, זה ברקע, ושום דבר לא קורה עם זה. ובמקום לגעת בנושא שהיה מצדיק את העלייה של הסדרה עכשיו, "העיר האבודה" היא יותר אוסף של זכרונות על הפערים בין החטופים האירופאים הצייתנים לישראלים הממזריים, פרט נחמד מאוד שאין לו באמת משקל נוסף. זה לא שטריינין וקרונלנד פספסו בהכרח, כי עדיין מדובר בסדרה בהירה ומושקעת ובעלת הישגים, אלא פשוט שהתזמון שלה לא מועיל לאף אחד. אפילו לא "טו סון" מעורר מחלוקת, סתם "למה דווקא עכשיו".