שנות ה-90 היו עשור די פורה, שלא לומר מטורלל, בכל הקשור לממשק בין עולם הבידור לעולם הפשע בארה"ב. ואיפה שיש פשע ניינטיז עם קישור הוליוודי, ישנו ראיין מרפי, רק מחכה לעשות ממנו גרסה שתהפוך לסדרה התורנית הכי נצפית בנטפליקס. אחרי שטיפל במשפט של או. ג'יי. סימפסון, ברצח של ורסצ'ה ובפרשת ביל קלינטון ומוניקה לווינסקי, מרפי שיחרר בסוף השבוע את העונה השנייה והמצופה של אנתולוגיית "מפלצת" בנטפליקס, שסיבוב הבכורה שלה גרם לכל העולם להשתגע (שוב) מג'פרי דאהמר, רק שהפעם מדובר ב"מפלצות: הסיפור של לייל ואריק מננדז" ("Monsters: The Lyle and Erik Menendez Story").
האחים מננדז, שרצחו את הוריהם עם רובים ועדיין מרצים מאסר עולם, היו תופעה תרבותית בתחילת שנות ה-90 בארה"ב שריתקה אומה שלמה למשפט. הם היו נאים, מסתוריים, עשירים ועם קשר לעולם הבידור (אביהם חוזה היה המנהל של להקת הבנים הלטינית מנודו). הם טענו שאביהם אנס אותם במשך שנים, אבל חבר המושבעים לא התרצה - ומצא אותם אשמים ברצח מדרגה ראשונה.
אפשר להבין למה הסיפור הזה משך את מרפי: שני גברים צעירים וחתיכים, פשע אלים בתוך העולם הזוהר של החברה הגבוהה ונרטיבים סותרים שהם נושא לוויכוח עד היום. אבל פחות משבוע לאחר שמרפי הודיע שהסדרה תמשיך לעונה שלישית (עם סיפורו של הרוצח הסדרתי אד גיין), העונה המננדזית החדשה מעלה שוב שאלה רלוונטית - האם מדובר בעשייה בידורית לגיטימית או ניצול ציני וקרינג'י?
אם מנסים להתעלם לחלוטין מכך שמדובר בסיפור אמיתי, "מפלצות" עצמה טובה. היא אומנם ארוכה ונמרחת והייתה יכולה להיות אפקטיבית באותה המידה בחצי מזמן המסך (לא שזה מנע ממנה לזנק לצמרת טבלת התכנים הנצפים של נטפליקס), אבל הפרקים הראשונים שלה הם טלוויזיה ממכרת ומהנה. סצנת הרצח תספק כל חובב Gore אבל לא תבריח את מי שפחות חובבים את הז'אנר, הפטישיזציה ההומו-אירוטית של שני האחים קאמפית ומהנה והקאסט הראשי עושה עבודה מצוינת, בעיקר קופר קוץ' שמהפנט בתור האח הצעיר אריק וחוויאר ברדם שמהלך אימים בתור אב המשפחה. אגב, לחובבי הז'אנר - ישנו גם אזכור קטנטן של ישראל. אחד האחים היה בטורניר טניס בישראל כשהוצא צו המעצר נגדם, וכשהוא מתבקש לחזור ללוס אנג'לס הוא נמצא על רקע מלון, לכאורה בישראל, שבפועל נראה כמו חיקוי הוליוודי של יוון.
אבל הסיפור של משפחת מננדז הוא לא תסריט כתוב היטב. האותנטיות שלו היא מה שעושה אותו כמובן למוצר בידורי מלהיב, אבל במקביל מעוררת אי נוחות. לאחר העונה הראשונה של הסדרה, משפחות הקורבנות של ג'פרי דאהמר האשימו את מרפי ואת נטפליקס בכך שהם הפכו את הטראומה שלהם לבידור, וגם במקרה הזה המעורבים לא שתקו. אריק מננדז עצמו כבר הספיק לשחרר הצהרה על הסדרה, והאשים את מרפי בכך שהוא מניח נרטיבים שקריים על החיים של שני האחים. הסדרה אומנם נותנת לצופים פה ושם תחושה שהאמת אינה ידועה, אבל בסופו של דבר בהחלט לוקחת צד, ומציגה את השניים כרוצחים סוציופתים שרצו את ההון שחששו שאביהם לא יוריש להם, שיקרו על התקיפות המיניות שהם עברו, ומוסיפה קורטוב של גילוי עריות.
פה המקום לציין שבשנת שעברה שירות הסטרימינג פיקוק הפיק מיני-סדרה דוקומנטרית בת שלושה פרקים שבה אחד מחברי להקת מנודו, רוי רוזלו, העיד שגם הוא היה קורבן להתעללות מינית על ידי חוזה מננדז. רוזלו סיפר שבגיל 14, כשנה לאחר שהצטרף ללהקה, מננדז סימם ואנס אותו, מה שהעלה שוב את הטענה שצמד האחים - ועורכות הדין שהגנו עליהם - אוחזים בה לאורך כל השנים, שהתלונות שלהם על התעללות מינית לא נלקחו ברצינות בגלל שהם גברים.
האמת עצמה ככל הנראה לעולם לא תתגלה, ומוטב היה אם סדרות שעוסקות במקרי פשע אמיתיים היו נוצרות הרבה לאחר שכל המעורבים כבר הלכו לעולמם. אבל אם הוליווד מתעקשת להמשיך ליצור גרסאות אלטרנטיביות לחיים של אנשים שעוד מהלכים בינינו, המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא להיות צופים אחראיים ולא להסתפק בנרטיב אחד שמוגש לנו, גם אם הוא זה שקשור בסרט בעטיפה הכי נגישה ומבדרת. בכל זאת, למדנו לקח או שניים מ"צל של אמת".