והפעם ב"שחקנים אהובים ומנוסים מקבלים הון תועפות מאפל TV פלוס כדי לככב בסדרות לא מגובשות עד הסוף": ראשידה ג'ונס. השחקנית והיוצרת מתהילת "המשרד", "מחלקת גנים ונוף" ולהיות הבת של קווינסי מובילה מעתה את "סאני" ("Sunny") - קומדיה שחורה שמתרחשת בעתיד הקרוב ומרגישה כמו עוד פרק של "מראה שחורה", רק ארוך ומושקע יותר מהרצוי.
בסדרה שיצרה קייטי רובינס, המבוססת על ספרו של קולין או'סאליבן, ג'ונס מגלמת את סוזי: אישה אמריקאית שחיה בקיוטו, יפן, וכל חייה מתהפכים ביום שבו בנה ובעלה (הידטושי נישיג'ימה המעולה מ"הנהגת של מר יוסוקה") נעלמים בהתרסקות מטוס מסתורית. כדי להתמודד עם מה שנראה כמו תחילתו של אבל, היא מקבלת את סאני - רובוטית ביתית שפותחה בחברה של בעלה, מעין עוזרת אישית עם ידיים ואפשרות להלביש עליה סטרפ-און אם פורצים אותה בשוק השחור. ומבחינתה של סוזי, סאני היא פרטנרית חדשה אבל גם אויבת פוטנציאלית.
אחרי שכבר איבדה את אמא שלה בתאונת רכב אוטונומי, סוזי מאוד חשדנית כלפי הרובוטית החדשה בחייה - והמתח הזה מלווה את "סאני" כשהשתיים מתחילות לחקור את מה שקרה למשפחה שלה. הקונספירטיביות הזאת היא הלב המלאכותי הפועם של הסדרה, והיא תקפה גם לגורמים אחרים שמקיפים את האלמנה-לכאורה וגם למסקנות שהצופים אמורים להסיק בנוגע לחיים עצמם. זו בחירה יצירתית די מעניינת, בהתחשב בזה שרק בחודש שעבר הכריזו באפל על הבינה המלאכותית הפרטית שלהם, וליוצרים חשוב שבכל רגע נתון נטיל כמה שיותר ספק במתרחש.
ואם מתבקש מאיתנו להיות כל כך ספקניים - המצב הזה בטח שלא מיטיב עם "סאני". הסדרה של רובינס בהחלט מקורית, אפילו מקורית מאוד, אבל ריבוי הרעיונות שממלאים אותה גורם לה להרגיש מקורית יותר מדי. ומרוב רצון לספק גם הומור אמיתי וגם נושאים שחורים משחור וגם תובנות אנושיות, למשל על הפער בין התאבלות יפנית לאמריקאית, הכפיפה האחת שבה כל אלה דרים מתקשה להחזיק עשרה פרקים בני כחצי שעה. במקרה הזה, הלוגו של אולפני A24 המהוללים בתחילת כל פרק דווקא לא מבטיח הצלחה בגובהו של ההייפ.