אינפלציית סדרות האנימציה החיובית של השנים האחרונות לא משאירה מקום לספק - המדיום המצויר הופך למועדף ולמרחב יצירתי משוכלל שבו ניתן לעשות בערך כל דבר שעולה על הרוח, במיוחד לעומת הפקות לייב-אקשן שיכולות להסתבך בקלות בגלל תקציבים מנופחים ולא ריאליים, פרימדונות בצורת שחקנים או סכסוכים על הסט. ואל הגל הסוחף הזה, שהביא לנו השנה סדרות כמו "אקס-מן 97'", "באטמן: לוחם בגלימה" ו"שליחות קטלנית: ההתחלה", מצטרף זאק סניידר, כנראה הבמאי המושמץ ביותר של השנים האחרונות.

"דמדומי האלים" ("Twilight of the Gods"), שכל פרקיה זמינים כעת לצפייה בנטפליקס, היא חלק מברית הדמים (שאף אחד מאיתנו לא ביקש) שחתם סניידר עם ענקית הסטרימינג. היא מצטרפת לשאר התכנים הבינוניים עד רדודים שהוא הנפיק לקהל המנויים עד כה, אבל ביקורות לחוד ודירוגים לחוד. נדמה שלמרות הכל, נטפליקס עדיין סומכת על השם "סניידר". ובשלב זה לא ברור מי מרוויח ומי מפסיד מהעסקה הזו, אבל אפשר לומר בבטחה שהקהל לא יוצא נשכר בשום מקרה. ואם צלחתם את גרסאות הבמאי ל"רבל מון" שנמשכות נצח בערך - אשריכם.

עלילת "דמדומי האלים" מבוססת על המיתולוגיה הנורדית ומתארת את שרשרת האירועים שהובילה להרס של מידגארד (עולמם של בני האדם) ואסגרד (מקום מושבם של האלים) באירוע הראגנארוק. במרכז העלילה ניצבת סיגריד (בקולה של סילביה הוקס), נצר למשפחת מלוכה של ענקים ולוחמת קשוחה ואמיצה. סיגריד היא בת זוגו של ליף (סטיוארט מרטין), גם הוא נצר למשפחת מלוכה, והשניים רוצים להתחתן. כשהזוג מגיע למקום מושבם של הענקים כדי לקבל את ברכת אביה לחתונה, ת'ור, אל הרעם (פילו אסבאק), יורד מהשמיים ודורש לקבל לידיו את לוקי, אל התחבולות. כשהוא לא מקבל את מבוקשו, הוא פשוט שוחט את כל שבט הענקים, כשרק ליף וסיגריד נותרים בחיים. סיגריד, הנחושה לנקום בת'ור ובאלים כולם, יוצאת למסע חוצה גבולות כדי לגייס חבורת לוחמים אקלקטית ביותר בסגנון משחק הווידאו "גולדן אקס": איש זאב מכושף, מכשפה, גמד ועוד כמה נפשות פחות מעניינות.

"דמדומי האלים" היא סדרה שמיועדת לגילאי 18 ומעלה. היא אלימה מאוד ובוטה מבחינה מינית עם סצנות שלא משאירות מקום לספק - כך שאזהרת הטריגר הידועה לשמצה, מקומה גם כאן. ולמרות שההשתלחות בזאק סניידר ובתוצריו כבר הפכה לספורט בינלאומי, אחרי צפייה בשמונת הפרקים הנשכחים לא נראה שהמצב הזה ישתנה בקרוב. סניידר, שיצר וכתב את הסדרה יחד עם אשתו, חייב כבר היום לצאת לאיזה ריטריט כתיבה או לסדנת ויפאסנה במצפה רמון לכמה ימים. הסדרה החדשה שלו היא עוד דוגמה מובהקת ומצערת לעובדה שהוא (יחד עם שאר צוות הכותבים) לא יודע לכתוב תסריט ראוי או לאפיין דמויות. הכל צפוי בסדרה הנ"ל, ולומר שהדיאלוגים משמימים יהיה בלשון המעטה. אומנם כל פרק ב"דמדומי האלים" נמשך כחצי שעה, אבל אלו 30 דקות של שיממון עלילתי שלא מתפתח למשהו מעניין. וזה לא שאי אפשר לקחת סיפורים מיתולוגיים ולתת להם טייק מרענן (עיינו ערך "כאוס" לבית נטפליקס).

במינימום, אפשר היה לקוות ש"דמדומי האלים" תהיה מסוגננת יפה, אבל היא לא. אפילו עבור דמויות נורדיות בומבסטיות, הן מאויירות בצורה גרוטסקית, וקצב הפריימים האיטי מצביע על יכולת מוגבלת של האנימטורים (שהגיעו מאולפן האנימציה של "אוגי והמקקים") או על שיקולי תקציב דביליים - וזה כבר סתם הופך את העסק הזה ליותר מגוחך.

הטון האלים של הסדרה ברור מתחילתה ועד סופה: יש כאן ראשים מתנפצים, נהרות של דם, מעיים נשפכים (בשפע משום מה) ועוד מיתות שונות ומשונות שלא רואים הרבה בסדרות מצוירות. לצד אלה, הסניידר'ס לא בוחלים בשום אמצעי כדי להציג סצנות מיניות בוטות עד פורנוגרפיות, אבל אין בהן שום עניין או צורך מהותי לקידומה של העלילה, ולכן לא נותר אלא לחשוב שהזוג ניצל את הבמה שניתנה לו לטובת מימוש הפנטזיות החולניות שלו. מה היה דחוף כל כך באיור איבר מין באורך הגלות לאודין מלך האלים (וזה עוד בקטנה)? לסניידרים הפתרונות. 

מי שאחראי על פסקול הסדרה הוא לא אחר מאשר הנס צימר, המלחין הענק, שבאמת לא צריך להרחיב על הפורטפוליו שלו. אבל גם בגזרה המוזיקלית של "דמדומי האלים" אין ניצוץ של יצירתיות. כמו העלילה והעיצוב האמנותי, כך גם הפסקול - לא סוחף, לא מרגש ובטח שלא זכיר. בהמשך לכך, הדיבוב, שנעשה על ידי קולקציית החברים הקרובים של סניידר מיצירותיו הקודמות, סביר ביותר אך לא מעבר. ועוד לא הזכרנו את הגימיק הסניידרי הכה שחוק והחרוש של הילוכים איטיים. די, פשוט די. זה לא מתאים, זה לא עובד, זה סתם מעצבן ומטרחן, במיוחד בסדרה שקצב הפריימים שלה איטי מלכתחילה.

אז מה מקבלים ב"דמדומי האלים"? תסריט דלוח ומעייף, עיצוב אומנותי בינוני, דמויות לא זכירות בעליל, שפע של ברוטליות וסצנות מיניות סמי-פורנוגרפיות סתם כי אפשר וכי נטפליקס מרשה אז למה לא, עבודות קול סבירות והמון שאלות בסגנון "מתי זאק סניידר יבין שהוא לא אמור לכתוב?".