כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בפרק הבכורה
איפה: כאן 11
המלצת tvbee: לצפות בחשדנות

היהודים באים, שעלתה לפני כחמש שנים והיד עוד נטויה, היא הצלחה טלוויזיונית, וסדרה שזכתה בפרסים ושהנחילה גם כמה קאצ'פרייזים לציבור הישראלי. רצו החברים בתאגיד השידור הציבורי לשחזר את ההצלחה ויצרו את שב"ס, קומדיה סאטירית חדשה העוסקת בנעשה בין כותלי הכלא. אבל השחזור של שב"ס הוא שחזור חלקי, ולא הכל בה מתקתק, אם להסתמך על הפרק הראשון (ששודר אתמול בכאן 11, ושזמין לצפייה ביוטיוב כמו כל תכני התאגיד). 

המערכון הראשון, הטוב ביותר בפרק, מציג את עדי תורג'מן הראל (נעמי לבוב) מג'נגלת בין תפקידה כמנהלת בית הכלא לבין תפקידה כאמא. מהמערכון עולה תמונת מראה די עגומה: לא משנה עד כמה מתקדמות וחזקות יהיו נשים, או עד כמה לא יוצלח הגבר שלצדן (ושלא יחזור שוב על המילה "נוגטינים" אף פעם), עדיין יצופה מהן להיות האחראיות לגידול הילדים. לבוב עושה עבודה מצוינת - האגביות בה היא מנהלת את שיחת הטלפון והטונציות המדויקות שלה משקפות במדויק את יחסי הכוחות ביניהם, את חוסר ההערכה שלו כלפיה ואת הניסיון שלה להוכיח ולרצות. בלום מאוד מרגיז בניתוק שלו, וזה אומר שהוא מצוין בתפקיד שלו.

העוקץ האמיתי מגיע בהמשך המערכון, כשהאסירים הביטחוניים מקבלים את מבוקשם (נטפליקס, ולא מנוי אחד, אלא ארבעה מנויים!). הביקורת על הכניעה להם בעבור שקט תעשייתי נפוצה מאוד בחברה הישראלית, והם מצליחים לגעת בה ולטפל בה בצורה מכבדת שמציגה את הדברים כמו שהם מבלי ליפול למלכודות של פוליטיקה וגזענות. 

לעומת זאת, המערכון בו נאסר ראש הממשלה הקניבל פוטרוך היה הרבה פחות מוצלח. הדמות הקולעת של יועץ התקשורת אליעזר שטיינהוף (מיכאל הנגבי), שהוא פארודיה על קלוגהפט, כן הצליחה להוות נקודת אור. כל שאר המרכיבים לא עבדו. האמירה על עדריות העם ועל ההערצה העיוורת לראש הממשלה לא הצליחה להחזיק יותר מפאנץ' אחד ובטח שלא מערכון שלם, וכשהיא חזרה על עצמה בפעם השישית היא כבר הייתה מעייפת ומאולצת. עדיף לצפות בנאום של יאיר גרבוז ולסגור עניין.

המערכון שבו עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית בלבל פדופיל ועבריין תנועה הוא ללא ספק המערכון העצוב מכולם. הוא עבד מצוין כי הסטיאוציה בו הייתה מאוד מוקצנת אבל הדמויות בו היו בנאליות, כמעט קריקטורות. בשניהם יכולנו להיתקל מחר ברחוב.ההוכחה לכך שהמערכון הזה עבד מצוין היא שאי אפשר היה לצפות בו מבלי לרצות לברך בסופו את מי שאחראי להזנחת הסנגוריה הציבורית העייפה והכושלת שלא מצליחה לייצג את הזקוקים לה כראוי.

המערכון שסגר את הפרק על האסיר גדול המימדים שביקש מרב בית הסוהר לחתן אותו ואת "בן זוגו", היה ללא ספק הגרוע מכולם.  בסדר, הבנו, השנה היא 2019 ואי אפשר שבתוכנית מערכונים לא יהיה אף מערכון על הומואים, אבל כל קשר בין המערכון הזה לבין המציאות מקרי בהחלט. גם אם נניח שאנחנו נמצאים בארה"ב, איפה שאסירים הופכים ל"זוגות" בכלא (תופעה שלא בדיוק עשתה עלייה לישראל), לא מובן אל מי החץ מופנה במערכון הזה. רב אורתודכסי מפחד לומר להומו שהוא לא יכול לחתן אותו? האם כותב המערכון חי במדינת ישראל? אמנם רוב ההומואים הם לא גברים מאיימים ומגודלים, ובכל זאת אני בספק שקיימת תופעה חברתית בה רבנים מפחדים להביע את דעתם נגד הקהילה הגאה, בפניהם או בפרהסיה. להפך, רבנים משתלחים בחברי הקהילה הגאה אחת לשעה, ולא בלחישות אלא בצעקות, לרוב בתוספת "סוטים" ו"רשעים. מרוב רצון למצוא חן בעיני כולם ולשדר שהתכנים מאוזנים פוליטית, התסריטאי שכח להיות נאמן למציאות.

שב"ס היא כן סדרה טובה. בשביל להיות סדרה מצוינת וממשיכת הדרך של "היהודים באים", יש לה עוד דרך לעשות. היא צריכה להתנער מהרצון שלה לרצות את כולם ולהתמקד בתופעות חברתיות שהן קודם כל קיימות ושנית שיש משהו חדש ומעניין להגיד עליהן. אם היא תנסה לירות לכל הכיוונים, היא תאבד את העוקץ, וזה יהיה הפסד גדול כשקאסט שבנוי מהרבה מאוד אנשים מוכשרים עומד מאחורי הפרויקט הזה.