אולי מטעמי צנזורה, אולי מטעמי הארכיונאות התרבותית העלובה של ישראל, אולי סתם כי אנחנו לא יודעים להעריך סיפורים טובים - אין כמעט מידע באינטרנט העברי על "משפחת המרגלים". ובסרט החדש של yes דוקו, השירות הוא כפול: גם עבור הצופים, שספק-לא הכירו ספק-שכחו פרשה בלתי נתפסת; וגם עבור הדורות הבאים של המשפחה, שעד היום היו תלויים בעיקר בגוגל בערבית.

במסגרת המגבלות הקיימות, כי יש ארכיונים שעוד אסור לפתוח, "משפחת המרגלים" של רפאל בלולו מקים לתחייה את סיפורם של אברהים ואינשראח שאהין. אברהים היה יליד ירושלים שברח למצרים ב-1948, ובתום מלחמת ששת הימים גויס כמרגל על ידי המודיעין הישראלי. אבל הוא לא הגיע לבד לפגישה הראשונית - אלא הביא איתו את אשתו, שהייתה מתוחכמת וסקרנית לא פחות ממנו. כשגם אבא וגם אמא פועלים עבור הציונים, ובלי שמישהו יידע על כך בצד הישראלי, בני הזוג הוסיפו לתא הריגול הביתי שלהם עוד שלושה חברים: נביל, מוחמד ועדאל, שלושת ילדיהם הקטנים. במשך שנים מסרה המשפחה תמונות ומידעים על המצרים, ומעטים ידעו שבין האחראים לכך נמצא ילד בן 12, אולי המרגל הצעיר ביותר בעולם. 

"משפחת המרגלים" (צילום: ארכיון צה"ל, באדיבות yes דוקו)
תא ריגול ביתי. אברהים ואינשראח שאהין | צילום: ארכיון צה"ל, באדיבות yes דוקו

50 שנה למלחמת יום הכיפורים: המלצות צפייה בטלוויזיה


העלייה של "משפחת המרגלים" דווקא עכשיו איננה מקרית - שכן השאהינים עצמם העבירו התראות מוקדמות על מה שהפך למלחמת יום הכיפורים. לא שזה הזיז למישהו. לאחר המלחמה נחשף תא הריגול, שהפך למקרה הבגידה הגדול בתולדות מצרים, ואב המשפחה אף הוצא להורג. רק יותר מעשור אחר כך, ב-1989, הפרשה הותרה לפרסום בישראל. אז משפחת שאהין כבר חיה בבת ים, אחרי חילוץ, גיור ושינוי שמה לבן-דוד. אינשראח-דינה הלכה מאז לעולמה, וכך גם שניים מילדיה. 

היחיד מ"משפחת המרגלים" שעודנו בחיים הוא הבן יוסי, אבל הוא לא באמת מספר על מה שראה בשנות הריגול או בימי הכליאה האכזרית. בעזרת אנשי הצד הישראלי מיחידה 504, ובעיקר בזכות אחד מבניו של יוסי - ימני שפתאום גילה שיש לו שורשים פלסטיניים - בלולו פורש לאט-לאט סיפור אדיר שאפשר למכור לנטפליקס במיליונים. כי מי צריך סדרות ריגול מופרכות כשיש אירועים אמיתיים, ועוד עם התפתחויות הרבה יותר מפתיעות. בין לבין יש גם קרוסאובר קטן עם סרט דוקו אחר מהשנה, "התזמורת" על תחנת "קול ישראל בערבית", אבל גולת הכותרת של הסרט היא הרגע שבו יוסי מתיישב מול המצלמות. וכשזה קורה, "משפחת המרגלים" מרוויח את מה שחסר להפקות ענק כמו "טהרן" ואחיותיה: דרמה אנושית בילט-אין.