אפילו אם מפרידים את האומן מהיצירה, קשה לקרוא "אומנות" למה שאייל גולן עושה ב"גולסטאר", ולעונה העשירית של ריאליטי הכדורגל "יצירה". אחד ממותגי הריאליטי הוותיקים ביותר על המסך - תעודת עניות או הישג מרשים עבור חברת HOT, תחליטו לבד - עוד זכה לעדנה מסוימת לפני שנה עם העונה האחרונה של "גולסטאריות", שהביאה את אותן בעיות אבל לפחות עשתה את זה עם קאסט מושקע. עונת העשור שחזרה לפורמט הגברי, ופרקיה הראשונים עלו השבוע, היא צעד אחורה גם מבחינת הפורמט וגם מבחינתנו, כחברה.
אין טעם להתעכב על חוקי המשחק, שמעולם לא היו יותר מקרקע להתנגשויות אלימות ובריוניות בין המשתתפים, ואפשר לדלג ישר לנפשות הפועלות - שהפעם הוטסו עד למרוקו. כי אם לאמריקאים יש את העיסוק התקשורתי סביב הריזורטים של "הלוטוס הלבן", לנו יש את התהייה איפה שייע פייגנבוים יתעסק עם בדיחות פלוצים בעונה הבאה. למרות שצריך לומר ביושר: "גולסטאר מרוקו" היא תוכנית הטלוויזיה הישראלית הראשונה שמצולמת בחברתנו החדשה, וכאן כבר כן מדובר בהישג מבורך. אז מי נמצא שם הפעם? אל תשאלו. אייל גולן הוא עוזר מאמן, אלירז שדה וליאם גולן מחזקים אותו ברקע, ג'ובאני רוסו ורז זהבי הוותיקים הופכים לחלק מהנבחרת, מוקי תופס את תקן ה"מה הוא עושה כאן" והרשימה נמשכת עם הקומיקאים וכוכבי הרשת אוראל צברי, קובי "K.S" סויסה, אורי ברויר, גיא הוכמן, ירון ברלד וסמיון גרפמן. כמעט כאילו מישהו מנסה לעשות לנו דווקא.
הליהוק של "גולסטאר" הוא עדות לאחת ממיליון הבעיות שלה: היא מייצגת את רוח התקופה, אבל של לפני שנתיים. סמיון וסויסה היו ליהוקים מעניינים איפשהו בשיא הקורונה, והיום מרגישים מיושנים. גם הוכמן היה מצטרף אליהם, אלמלא הסיבוב מעורר הרחמים שלו במונדיאל שיצא בתזמון נוח. חודשיים מלאים חלפו מאז שגילינו שאיאן זירינג מ"בוורלי הילס" הצטרף לעונה הבאה של המותג, שכבר צולמה - כמה זמן יעבור עד שנראה את זה קורה בפועל? עוד שנה? אותו כנ"ל לגבי צביקה פיק, בוגר "גולסטאר" שמת לפני ארבעה חודשים ויזכה למחווה לזכרו רק במחזור עתידי. עמידה בלוחות זמנים סבירים מעולם לא הייתה הצד החזק של הריאליטי הישראלי, אם כי דווקא מ"גולסטאר" המגיעה למסך בתדירות שנתית ניתן היה לצפות להיות קצת יותר עדכנית.
אבל בשביל להיות עדכנית צריך לא להיות מיושנת - וזו כבר בקשה אחת יותר מדי. "כל ישראלי הוא קצת מרוקאי", אומר גיא הוכמן בפרק הראשון, "מה, אני לא יצאתי עם מרוקאית? אני לא חטפתי כאפות?". ירון ברלד, מצדו, מרגיש כמו הכלאה בין אסף אשתר לננסי ברנדס עם נגיעות מוטי גלעדי - וחוצה את גבולות ההצקה עם בדיחה דוחה אחת על מאפיין פיזי בפניה של אילנית לוי. קשה להתעלם מהגאג המבחיל הזה, גם בגלל שהוא לא לגיטימי ובעיקר בגלל שהוא ממוחזר שמונה פעמים בפרק. דווקא קובי סויסה האמיתי, זה שמסתתר מתחת לדמות שבעצמה מסתתרת מתחת לגוף מגולח לחלוטין, נראה לרגעים כמו מישהו שקצת נפגע מה"בדיחות" על חשבונו, בטח כשראוי להחטיף באותה מידה לגימיקים האחרים.
כקבוצה, עונת העשור של "גולסטאר" היא כיתה טיפולית שצריך היה להשעות מזמן - אם כי יש בה גם כמה הבלחות של התנהגות אנושית סבירה: ליאם גולן הוכיח בעבר שהוא מותק של בחור, ואלירז שדה מצליח לעורר אמפתיה כשהוא לא מתבכיין בהגזמה על גליץ' של ג'ובאני רוסו. רוסו הוא עוד נציג נורמלי למדי למין הגברי, בניגוד לוובוזלה שהיא רז זהבי, וזמן המסך המועט של מוקי יוצר רושם שהוא קצת חטף חום כשהבין לאן הגיע. למרבה הצער, כל אלה לא מצליחים להתגבש לכדי גילטי פלז'ר. הצפייה ב"גולסטאר", לצד ההבנה שזו העונה העשירית שלה כשהבאות כבר בדרך, היא לא פחות מחוויה מדכאת ומייאשת. כשהנזק כזה עמוק, אסור לעבור עליו בשתיקה וחובה להבהיר בשם המין הגברי: לא כולם כאלה. אבל זה לא הכל.
כי במקרה הזה, אסור להפריד את האומן מהיצירה. רק לפני חודש אייל גולן נכנס למשרדי היחידה המרכזית של משטרת מחוז תל אביב, לטובת עימות עם נ' ו-ט' שהתלוננו נגדו, דרך הדלת האחורית. אל תטעו: זה לא סימן לבושה של "הזמר הלאומי", אלא עוד סימפטום ליחס המועדף שהוא זוכה לו במשך שנים, בין אם בטלוויזיה ועל הבמה ובין אם בתקשורת עם אינספור אייטמים יחצ"ניים. לעונת העשור של "גולסטאר", שעלתה חודש בלבד אחר כך, הוא נכנס כמו מלך על כרכרת סוסים. זה לא דימוי - באמת הייתה כרכרה ובאמת היו סוסים, כי כנראה שהשדה המגנטי במרוקו גורם לשיבוש של המצפן המוסרי.
תגידו שהוא לא הועמד לדין, ותצדקו. תגידו שלמרות שההאשמות נגדו ידועות עדיין יש לו אינספור מעריצים, ותצדקו. אפילו אם תגידו שהדרישה לביטולו נוגעת בגזענות, תגלו שיש מקום לדיון. אבל הבעיה במקרה הזה היא לא גולן עצמו: זכותו להגיע למקום שמזמין אותו. אף אחד גם לא מצפה מ"גולסטאר" שתקדיש פרק שלם לגרסת המתלוננות, בטח כשברור שהיא תטפל בנושא באופן הכי לא נכון. העניין הוא שהפיכתה של "גולסטאר" לביטאון המשפחתי של הגולנים - אלירז וליאם בעונה החדשה ובעונה הבאה, האקסיות רוסלנה ודניאל בעונות הקודמות ואייל עצמו זו השנה השלישית - מרגישה לא כמו אצבע בעין, אלא כמו אגרוף. במשפחת גולן המורחבת יש אנשים מקסימים, מספיק לצפות בפרק אחד של "משפחת שדה" בשביל להבין את זה, ובכל זאת אי אפשר שלא להריח את הציניות מקילומטרים. החטא הגדול של "גולסטאר" הוא לא עצם ההלבנה, אלא העובדה שמרגיש כאילו אותה הלבנה היא סיבת הקיום של המותג.
הרי אין דבר יותר קל מאשר להתנגח ב"גולסטאר" עם כלים של ביקורת טלוויזיה. הנה, זה קרה ממש עכשיו. העניין הוא, כאמור, הריקבון הבסיסי שלה: מלכתחילה מלוהקים אליה אנשים מהסוכנות הנכונה, ומסע היח"צ הנלווה מנוהל בהתאם. גולן, איש שמבין במוזיקה אבל גם בתקשורת, יכול להעיד על כך היטב - איכשהו, תמיד באורח פלא, סיקור תקשורתי של ההאשמות נגדו זוכה תוך רגע לריבאונד מתוזמר עם שיר, עסק, מוצר או "סערה" מומצאת. כשאתה "מיליארדר", כמו שברלד קורא לו, גם נרטיב הוא משהו שאפשר לקנות. ו"גולסטאר" יודעת את זה. זה שבית המשפט של הציבור הכריע שאייל גולן עוד לא מבוטל זה דבר אחד, זה שהגיע הזמן לבעוט את "גולסטאר" ואת הערכים שהיא מייצגת מחוץ למסך זה כבר משהו אחר. כי כל עוד היא משודרת, היא ממשיכה להכניס לנו רעל, אלימות, ציניות וריקבון מוסרי דווקא מהדלת האחורית, ואסור לנו לקבל את זה.