שנתיים בלבד חלפו מאז ש"טייגר קינג" של נטפליקס סחפה בסערה מיליוני מבודדים מסביב לעולם, ומה שהתחיל כדוקו-פשע זול למראה הפך ליקום הקולנועי של ג'ו אקזוטיק: עונה שנייה (ומיותרת), סדרת ספין-אוף (שאיש לא צפה בה), עיבוד דרמטי עם ניקולס קייג' (שנגנז), שמועות על סדרה של ריאן מרפי עם רוב לאו (שלא התקדמה לשום מקום), תכנים תיעודיים נלווים, מחוות, חיקויים, סיקור בלתי נגמר במדורי הרכילות וגם סיבוב אחד של קרול בסקין ב"רוקדים עם כוכבים". כשכל זה קורה, בשירות הסטרימינג פיקוק החליטו להרים את הכפפה שאיש לא ביקש להרים - והפיקו סדרה מתוסרטת משלהם, שמעבדת אף היא את הפרשה שכבר נלעסה להחריד.
"ג'ו אקזוטיק נגד קרול" ("Joe vs. Carole") מבוססת על פודקאסט שעסק בפרשה (כן, היה גם פודקאסט) - וסוקרת את היריבות המרה בין אספן החתולים הגדולים (והעבריין המורשע) ג'ו אקזוטיק לפעילת זכויות בעלי החיים (ואישה שאולי-אולי-אולי רצחה את בן הזוג שלה) קרול בסקין. הסיפור הוא אותו אחד שכל בעל מנוי פעיל לנטפליקס יודע לדקלם בעל פה, כך שתשומת הלב האמיתית מגיעה בעיקר מהליהוק: לנעליו המטונפות של אקזוטיק נכנס ג'ון קמרון מיטשל המצוין מ"הדוויג והשארית העצבנית", ולחולצת ההוואי של בסקין השתחלה קייט מקינון, מי שנעדרה במשך שבועות מ"סאטרדיי נייט לייב" לשם התפקיד. את הקאסט משלימים קייל מקלכלן ("טווין פיקס"), דין ווינטרס ("רוק 30") ונאט וולף ("ערים של נייר").
יש משהו מדכא בצפייה ב"ג'ו אקזוטיק נגד קרול", ולא לגמרי ברור עבור מי. מבחינת הצופים מדובר במחזור מתיש של סיפור שכבר יצא מכל החורים, ולא מצליח להביא לשולחן תוספת מעניינת או זווית מעוררת מחשבה. מהצד השני, יכול מאוד להיות שהאשמה לא נופלת דווקא על הפקת "ג'ו אקזוטיק נגד קרול" - ניכר שהיא מורכבת מאנשים שהתאהבו בסיפור ובדמויות המרכיבות אותו, והיו מוכנים להשקיע המון בשביל לעבד אותו כהלכה לדרמה, רק שבזמן שהם עבדו על הסדרה כולם המשיכו הלאה. אבל אנחנו בצד של הצופים, ולכן צריך להיות ברורים: ל"ג'ו אקזוטיק נגד קרול", טובה ככל שתהיה, אין שום ערך במציאות הנוכחית. הדבר היחיד שיש בה ולא ראינו בעבר הוא האוריג'ין סטורי של פושע שלא ראוי לקבל אחד.
כיאה לסדרה שמבוססת על חומר קיים ומוכר היטב, קל להיות ביקורתיים כשניגשים לסדרה. הטיגריסים ויתר החתולים הגדולים הרבה פחות מסעירים כשהם ממוחשבים, וגם בחירות שוליות למדי - כמו ההחלטה להתעכב על המקור לקאצ'פרייז "Hey All You Cool Cats and Kittens" של בסקין - מרגישות מאולצות רק בגלל שיש לנו מקור להשוות אליו. בעיות מהותיות יותר, כמו השאלה האם מקינון מסוגלת לצאת יום אחד מ"סאטרדיי נייט לייב" ולהוכיח שהיא שחקנית קומית טובה מעבר לחקיינית, הן כבר עניין של טעם. בשורה התחתונה "ג'ו אקזוטיק נגד קרול" סובלת בעל כורחה מתחלואי הז'אנר, ומעלה תובנה די ברורה על הסיבה שבגללה הפרשה עניינה אותנו מלכתחילה: זה לא הסיפור עצמו, אלא האוסף של האנשים הביזאריים. ובשביל זה ממש לא צריך שחקנים.