אם קיימת בעולם סדרה עם קהל יותר נישתי מ"לוס אספוקיס" - קומדיה ששודרה במשך שתי עונות ב-HBO ושמעתם עליה לראשונה לפני 12 מילים - זו כנראה "פנטזמאס" ("Fantasmas"), ממשיכתה הרוחנית. חוליו טורס, יוצר וכוכב הסדרה הביזארית ההיא, שוב יוצר ושוב מככב בקומדיה שאין איך לתאר אותה חוץ מ"אין לתאר". רק שהפעם, בחסות ההצלחה של "לוס אספוקיס" בקהלים מאוד מסוימים, הוא מביא איתו כמה שמות משמעותיים.
ב"פנטזמאס", שגם היא עולה ב-HBO וזמינה ב-yes ,HOT וסלקום TV, טורס מגלם גרסה סמי-בדיונית של עצמו בעודו מחפש עגיל זהב ברחבי ניו יורק. זהו, זאת העלילה, ואל תטעו: היא לא רלוונטית בשום צורה. אם בפרויקט הקודם עוד היו לו איזשהם עוגנים נרטיביים, פה טורס מפליג באופן מוחלט אחר הדמיון הבלתי נגמר שלו, בלי לאחוז בקרקע ולו לרגע אחד. התוצאה אקסצנטרית וכובשת, בין היתר בעזרת עיצוב סטים פסיכי והחלטות מופרעות בכל קנה מידה - למשל הקדשת דקות שלמות מפרק הבכורה לסיטקום פיקטיבי בשם "מלף", שמתחיל כמו "אלף" ונגמר עם רומן בין האבא לחייזר.
"פנטזמאס" היא לא באמת סדרה, אלא חלום. והחלום הזה מתגשם בגדול: מלבד טורס ומרטין גוטיירז (שגילמה ב"לוס אספוקיס" מלכת יופי שעוגן פילח את גופה), לאורך הסדרה מתארחים בה אייקוני קומדיה, קאמפ ותרבות רשת שונים - מפול דנו ואמה סטון עד ג'וליה פוקס, בואן יאנג, קייט ברלנט, קים פטרס, נטשה ליון, זיווה ואלכסה דמי. אה, וטילדה סווינטון בתפקיד אסלה וסטיב בושמי בתפקיד האות Q. מה לעזאזל? בדיוק. "פנטזמאס" איננה מוכוונת עלילה או היגיון, אלא מוכוונת דמויות, רעיונות וטירוף מערכות כללי. היא מהדהדת את מופע הסטנדאפ המופתי של טורס, כשגם כאן הוא ידוע להרגיש את החיים הפנימיים של צורות וצבעים, וכל רגע בה מפתיע (ומצחיק, כל כך מצחיק) יותר מהשני. לא ברור איך אפשר להבטיח את זה, כי זה לא שהקהל של טורס גדל באיזשהו אופן, אבל אסור לו להפסיק.