כל סדרה שהולכת ומתרחבת - בטח על רקע הייפ מדבק - ניצבת בפני אותה שאלה: מתי יגיע זמנה לקפל, והאם היא תדע לזהות אותו בזמן? אז הנה, גם "הדוב" ("The Bear") הקולינרית, הנשגבת ומעוררת התקפי החרדה קיבלה את התשובה שלה. התשובה היא שהיא הייתה צריכה להסתיים בעונה שעברה.
כמעט חודש אחרי בכורתם מעבר לים, עשרת פרקי העונה השלישית של "הדוב" הגיעו גם לדיסני+ הכחול-לבן. פרקים? סליחה, הכוונה ליצירות וידאו ארט. "פרק הבכורה" הוא מונטאז' - יפה, באמת יפה, אבל מתיש - באורך 36 דקות עם מוזיקת לו-פיי ברקע. הפרק השלישי נפתח עם דממה מתמשכת. הרביעי עם סשן לחישות, התשיעי עם שיעור בתולדות הקולנוע. כל מה שצריך בשביל להרחיק את הקהל. והקהל הזה, שדווקא התרגל להבין למה "הדוב" מהוללת כל כך, נופל קורבן לגזלייטינג קלאסי שבמסגרתו מצופה ממנו להמשיך להתלהב ממנה אפילו כשהוא לא מבין למה. כי תראו איזה צילום, ואיזו תעוזה אומנותית, ועוד דברים שצופים עילאיים ומתנשאים אמורים לומר כשהסדרה שהם צופים בה שוכחת לכתוב לעצמה עלילה.
"לא הבנתי את ההקרבה של השפים": ג'רמי אלן ווייט בריאיון ל-mako
העונה השלישית של "הדוב" ממשיכה ממש מהנקודה שבה הקודמת והמופתית עצרה: מסעדת "הדוב" האקסקלוסיבית עוד לא באמת התניעה, אבל כרמי (ג'רמי אלן ווייט) כבר פיתח תיאבון ולוטש את עיניו על כוכב מישלן משלו. ובעוד שהסנדוויצ'יה האחורית ממשיכה להכניס כסף, הרפתקת הגורמה הזאת מתקשה לצאת מהמינוס. כרמי מחליף תפריט מדי ערב, ממש כמו הסדרה. ומדי ערב התפריט הגחמני הזה רק מעמיק את הבור ש"הדוב" נמצאת בו, ממש כמו אתם יודעים מה. את ההובלה של המסעדה והסדרה הוא עדיין חולק עם סידני (איו אדבירי), יחד עם קטלוג המיספיטס הנוגעים ללב שמקיפים אותם ועוד שורת תפקידי אורח. מי שציפה לבוננזות ליהוק ברמת העונה הקודמת עתיד להתאכזב (בטח אם אינו בקיא בנבכי הקולינריה האמריקאית), אך לפחות חלקן חוזרות הפעם לסיבוב נוסף.
וככה זה נמשך. עוד פרק ועוד פרק, ו"הדוב" בקושי זזה. לצד חלקים מסוימים בעונה, "בית הדרקון" נראית פתאום כמו מופת של התקדמות בעלילה. רבות דובר וקוטר על ההחלטה של רשת FX האמריקאית להפיץ את הסדרה בבת אחת - כשמבחינת הבאזז היא לחלוטין מצדיקה שידור שבועי - וכעת ברור למה. מי שהיה צופה בה לאורך זמן, ונאלץ להסתפק במשך שבוע שלם בפרק שלא קורה בו כלום, היה בורח. יהיה מעניין לראות אם שידור העונה בסמוך לחלון ההצבעות של טקס האמי הקרוב, שם "הדוב" מתמודדת על עונתה הקודמת ונחשבת למועמדת המובילה, ישפיע על הסיכויים שלה באיזושהי צורה. העונה הרביעית, אגב, צולמה בצמוד לזו החדשה.
האם בין עשרת הפרקים הללו מסתתרים כמה ראויים? בוודאי, אפילו מופתיים. אבל חלקם כל כך חסרי תועלת, שלא ברור איך הם בכלל רואים אור בתצורתם הנוכחית. זה מתסכל בראש ובראשונה בגלל הרמה הגבוהה שכולנו התרגלנו אליה, וגם בגלל האופי של אותם שיאים: זה כבר לא שהפרקים המצטיינים בכלל לא קשורים לאוכל - הם לא קשורים בעליל למסעדה או לקאסט הראשי. ולמרות שמותר לסדרה להפסיק להיות קראוד-פליזרית (כל הכבוד ליוצרים שלא הופכים את כרמי וסיד לפרטנרים רומנטיים), רצוי שהיא לא תתאהב בפוזה ובשופוני. כי במקום שאנחנו נמשיך להתלהב ממנה, "הדוב" החליטה להתלהב מעצמה. ומילא ההתלהבות, לפחות שתהיה לה הצדקה כלשהי.