ביום שני האחרון עלתה העונה האלוהים-אדירים-כמה-זה-יכול-עוד-להימשך של "המפץ הגדול", אבל יחד איתה עלה הפרק הראשון של "שלדון הצעיר" - סדרת-הבת שמוקדשת כולה לאוריג'ין סטורי של שלדון קופר. הסדרה (פרק הבכורה מה-3.10 ב-yes VOD ובסלקום tv, שאר העונה מה-4.11 ב-yes Comedy) עוסקת בחייו המוקדמים של שלדון בתור ילד קטן, גאון וחובב רכבות שגדל בטקסס השמרנית של האייטיז, ועוקבת אחרי חייו בתיכון שאליו הוקפץ בגיל 9 בגלל מנת המשכל הגבוהה להחריד שלו.
הציפייה ההגיונית מסדרה כזו הייתה שמצפה לנו עוד סיטקום עבש ומעייף כמו הסיטקומים האחרים שיוצר הסדרה צ'אק לורי אחראי עליהם (ביניהם "המפץ הגדול" המקורית ו"שני גברים וחצי"). אתם יודעים על מה אנחנו מדברים - קצ'פרייזים מתישים שחוזרים בכל פרק, דמויות ראשיות דוחות ובלתי נסבלות שמחרבות לעצמן ולסובביהן את החיים וכולם פשוט משלימים עם זה, והגרוע מכל - הצחוקים המוקלטים. אבל הסדרה התחילה, בדיחות נשמעו מפיהן של הדמויות, ואז - דממה. אלוהים שבשמיים, האם אוזניי שומעות נכון? שום צחוקים מוקלטים מוגזמים? הפרק בקושי התחיל ו"שלדון הצעיר" כבר שבתה את לבנו.
למען האמת, אין טעם להשוות את "שלדון הצעיר" לסדרה שעליה היא מבוססת, כי הדבר היחידי שמשותף לשתיים הוא, ובכן, שלדון. שלדון קופר המבוגר והמעצבן אמנם מקריין את הסדרה, אבל הנוכחות שלו מינימלית והסדרה שמה את הספוט על הגרסה הנאיבית, התמימה והרגישה יותר של שלדון, המגולמת ע"י איאן ארמטיאג' המתוק, שכבש את העולם מוקדם יותר השנה בתפקיד זיגי ב"שקרים קטנים גדולים". בניגוד לשלדון המבוגר, שלדון הצעיר משתדל מאוד להתחשב בסביבתו ולהבין רגשות, וזה כבר הופך אותו לדמות שהרבה יותר קל לאהוב.
פרק הפתיחה נתן כמה רגעים מצחיקים, לדוגמת שלדון בן התשע שמביע דאגה כנה לגבי האם תיכוניסטים עם קעקוע חשוף על הזרוע מודעים לכך שהם מפרים את קוד הלבוש של התיכון, או שלדון המבוגר שמשתף בקריינות גילוי נאות לגבי צמיחת האשכים שלו. אבל סוד הסדרה טמון בזה שהיא לא מנסה להצחיק כל הזמן - קצב הפאנצ'ים בה מתון ונראה שהיא שמה יותר דגש על הסיפור והרגשות שעומדים מאחורי המעשים של הדמויות. מדי פעם אנחנו מקבלים הצצה אל העולם מבעד לעיניו של שלדון כשהוא נחשף לגירויים שמלחיצים אותו, מה שלעתים קורץ למעריצי הסדרה המקורית (היוש פחד מציפורים), וגם מעורר הרבה אמפתיה כלפיו, שבמקרה שלא ציינתי את זה מספיק - זה לא מובן מאליו כשמדובר בדמות בלתי נסבלת כמו שלדון קופר.
עכשיו רק נותר לשאול את שאלת השאלות: האם זה מחזיק? האם "שלדון הצעיר" יכולה לרתק צופים שלא ראו את "המפץ הגדול"? ובכן, אין ספק שהסדרה הזו היא ממתק טלוויזיוני נעים עם לא מעט הברקות, אבל נכון לעכשיו - היחיד שמצליח לעניין כאן הוא הכוכב שלדון. לא באמת אכפת לנו מעלילת האח עם רגשות הנחיתות או מהאבא שפוטר מעבודתו הקודמת ופיתח אלכוהוליזם. כל אלו אולי קצת מעקצצים בלב כשחושבים עליהם בקונטקסט של רגעים מסויימים ב"המפץ הגדול", אבל מעבר לזה - הסדרה עדיין לא עומדת בפני עצמה. הרי המטרה של פריקוול היא לא רק כדי לתת רקע והסברים, אלא להרחיב את היקום של הסדרה קודמת, וסדרת-הבת הזאת לגמרי הייתה יכולה לעמוד בפני עצמה אם היינו מקבלים דמויות משנה מעניינות שיהוו יותר מתפאורה לנשגבותו של שלדון. אבל אם אתם פה רק בשביל לקבל עוד מנה גדושה של התחכמויות חכמלוגיות, נוירוטיות ו"בזינגה" - אתם יכולים להכין את הכירבולית.
