אז מה החברים בהייטק עשו היום? כרגיל, פינוקי בוקר של שף מוביל, חלוקת חדרים לחופשת חברה בסיישל, האפי האוור על הגג בשש ואז, כמקובל, אקזיט. סדרת הכתבות שמשודרת בימים אלו בחדשות ועוקבת אחר עולם ההייטק הישראלי, מצטרפת לעיסוק הישראלי האקססיבי בהייטק. איך מפנקים אותם, מה הם אוכלים, כמה מהם מיליונרים, כמה מהם בדרך להיות ואיזה הופעות בדיוק היו במסיבה של מיקרוסופט. הייטק היא מילת קוד שמקיפה אותה שמש אסוציאציות ספציפית: מניות. אופציות. תנאים. תן ביס. שעות ארוכות במשרד. וישראל היא באמת מעצמה מדהימה, עולמית, מלאת הנפקות ומתעשרים וחברות "חדי קרן", שזה סטארטאפים שמוערכים במעל מיליארד דולר. וזה נפלא. בואו נפרגן להייטק בלייק, שייר וקריאות עידוד קצובות.
גם תכניות בידור כמו גיא פינס מסקרות בהתלהבות מסיבות וחופשות של חברות הייטק. לא כי יש בהן סלבס, אלא כי ההייטק עצמו הוא הסלב, הדבר שכולם רוצים להיות. אייטמים על המסיבות של מייקרוסופט ועל חופשות מדהימות הפכו לדבר שבשגרה. אגב, אולי אתם זוכרים את האייטם הזה בתכנית מלפני שלוש שנים, על החופשה בתאילנד אליה לקחה חברת הייטק את כל עובדיה. אתם בטח לא זוכרים שמדובר ב-NSO, אותה חברה ישראלית שהשבוע הייתה לגביה חשיפה ענקית בעיתונים ברחבי העולם על כך שהיא מפעילה תכנת ריגול שעוזרת למשטרים הכי חשוכים ומושחתים לעקוב אחר עיתונאים, פעילים ומתנגדי משטר. ויש עוד חברות ישראליות בעייתיות שמסוות את עצמן תחת מעטה טכנולוגי תמים ורווחי מספיק על מנת שכולם יעלימו עין, זה ידוע, אבל אנחנו לא כאן בשביל הפיקפוקים אלא בשביל הפינוקים!
פורנו הייטק. זה מה שקורה כאן. מפמפמים לנו את התנאים המדהימים בהייטק ללא הרף, אולי במטרה שנפנה לשוק הזה בעצמנו – הרי בנט הכריז שאחד מיעדיה של הממשלה החדשה היא ש-15% מכלל הישראלים יעבדו בהייטק – ואולי סתם כדי שנתפעל מהעושר והפסיליטיז, על תקן בהייה במגזיני עיצוב יוקרתיים וסדרות על עשירים ונדל"ן בנטפליקס. שנראה את המתנות המדהימות ומלאות תשומת הלב שהעובדים מקבלים, אפילו לא לחגים אלא סתם ככה כי התחיל הקיץ או כי ירד גשם ראשון. שנחזה בחופשות היוקרתיות שבחיים לא נוכל להרשות לעצמנו, במסאז'ים, בשירותי עוזרים אישיים, ימי הכיף למשפחות, המסיבות עמוסות האומנים, היוגה, זרעי הצ'יה במטבחון, סדנאות ניקוי הרעלים והמיינדפולנס והפירות האורגניים.
העניין הוא שבפורנו כמו בפורנו, נוצרים סטנדרטים לא מציאותיים לגבי המציאות. והמציאות היא שלא כולנו עובדים בהייטק. גם אם אנחנו רוצים - ולא כולנו רוצים - לא כולנו יכולים. לא לכולנו יש את הכישורים המתאימים, חלקנו מעוניינים במימוש עצמי שונה ובכלל, צריך עוד מקצועות במדינה. עם כל הכבוד למהנדסי תכנה, מישהו גם צריך להיות מורה או מיילד או איש סושיאל. טוב את זה אולי לא חייב. כמובן שהתנאים הגרועים של הרופאים, המורים ועובדי בריאות הנפש לא כוללים בריכות אינפיניטי ולכן הם פחות מעניינים אותנו, אבל הם יותר קרובים לתנאים שלנו. ונוצרת כאן תחושה בעייתית, שהמדינה כוללת שתי שכבות נפרדות – ההייטק, וכל מי שלא בהייטק.
יכול להיות שיצא לכם לראות את עמוד הפייסבוק "וידויי שכר" שבו נחשפות משכורות בישראל על ידי עובדים. עמוד מבורך – קשר השתיקה סביב משכורות הוא מנגנון דיכוי שמשרת רק את המעסיק, שקיפות תועיל לכולם. אבל מה שנחשף בעמודים האלו הם בעיקר הפערים. משכורות של עשרת אלפים שקלים או עשרים אלף - תלוי בגיל, בוותק ובמקצוע, ואז משכורות ההייטק – ארבעים אלף. חמישים אלף. שישים אלף. לאנשים שהרגע השתחררו מהצבא. זה לא יהיה דרמטי מדי להכריז שפעורה תהום בין מי שעובד בהייטק לבין כל היתר.
הדיבור הוא שנוצרת תרבות של "שנאת הייטקיסטים", וזה לא נכון, זה יותר תסכול וקנאה. ההייטק מזניק את הכלכלה קדימה, אבל על הדרך מעלה גם את יוקר המחיה ושכר הדירה ובעיקר מעניק את התחושה שבסוף – זו האופציה היחידה להרוויח סביר במדינה. וזה לא אמור להיות ככה. זה לא בריא וזה לא נכון, לא לאנשים שאמורים לרצות לממש את עצמם, כל אחד בדרכו, וגם לא למדינה שלא יכולה להיות מורכבת משכבה אחת חזקה כל כך, כשכל היתר – מקצועות נחוצים לא פחות – בקושי סוגרים את החודש. השיח הער סביב ההייטק הגיוני כי אנחנו באמת מעצמה, אבל הוא צריך להגיע עם קצת יותר סננים פנימיים (לא כל חברה ראויה לסיקור, בטח לא כאלו בעייתיות), עם ביקורת חיצונית על מנגנוני המדינה שמאפשרים את הפערים האלו, ובעיקר עם קצת יותר ענווה. כי אנחנו שמחים להיות "מדינת חדי הקרן", פשוט רובנו עדיין שייכים לשכבה של החמורים.