נורה ליפשיץ מודעת לחריגות שלה. "מי ייצא איתי בכלל? אני שק של בעיות עצבים וטראומה ואני חיה עם 500 עטלפים", סיפרה בשנה שעברה ל-mako עם הקרנת הבכורה של "נורה", הסרט התיעודי שיצר מתן בן מורה אודותיה. והמודעות העצמית הזאת היא מרכיב הכרחי במה שגורם לסרט, שזמין מעכשיו ב-yes דוקו, לעבוד כל כך. אף אחד לא צוחק עליה, לא הבמאי ולא הקהל.
"נורה" מציג בכישרון את חייה של ליפשיץ ובני ביתה - אותם 500 עטלפי פירות לצד תרנגולי הודו, כבשה, ציפור מיינה וכלבה. גם סדר היום שלה עמוס בחיות, בין עמות ע.ט.ל.ף (עזרה וטיפול לעטלפי פירות) בייסודה ובין ההתגייסות שלה עבור כל בעל חיים שזקוק לסיוע. זה התפקיד שלה בעולם. תפקיד מוזר, אבל התפקיד שלה. והיא שומרת על כל החיות האלה באותה מידה שבה הן שומרות עליה. לכן גם ברור למה היא נלחמת על חיי נאקה שנקרתה בדרכה, אפילו כשסיכויי ההישרדות שלה קלושים להחריד.
הבחירה להימנע בכל מחיר מהמתת חסד היא לא רק הקו המנחה של "נורה" הסרט, אלא גם מה שמפר את שלוות חייה של נורה עצמה ככל שהסרט מתקדם. בתור מי שאומצה בילדותה ולא מעוניינת בילדים - "הלוואי ויידרסו להם הילדים ושישאירו אותם ככה באמצע הכביש", היא מאחלת בסרט למי שהפקירו בעל חיים - הפרידה מחלק מהחיות שהקיפו אותה מערערת את השגרה שבראה לעצמה ומאיימת לסדוק את קירותיו של בית המחסה. וכשהפרידות הללו כל כך קשות ומצולמות כל כך מקרוב, למשל עם תרנגולי ההודו באחד הרגעים העצובים ביותר שנראו על המסך לאחרונה, "נורה" נותן יותר ממה שניתן היה לצפות לו.