עוד לפני שהתחלתי לצפות ב"ציפור אלוהים שבשמיים" ("The Good Lord Bird"), שעולה כעת בסלקום tv, הצצתי בביקורות האמריקאיות עליה. זה משהו שאני נוטה לא לעשות, כדי להגיע לסדרות עם נקודת מבט רעננה ולא משוחדת, אבל במקרה הזה הייתה לי סיבה טובה. "ציפור אלוהים שבשמיים" מתמקדת בסיפור כל כך אמריקאי, שהיה קשה שלא לנסות להבין איך הם רואים אותה.
די מהר הופתעתי ממילה אחת שחזרה על עצמה בביקורות: "קומדיה". סליחה? קומדיה? "ציפור אלוהים שבשמיים" עוקבת אחר הנרי, נער צעיר שספק מאומץ ספק נחטף על ידי ג'ון בראון, מתנגד עבדות אמיתי ומאוד מפורסם, רק שבראון טועה לחשוב שהנרי הוא הנרייטה, וגם מעניק לו את הכינוי ליטל אוניון (Little Onion), שמשמש כשם הרשמי של הדמות במהלך הסדרה, כשכולם מסביב בטוחים שמדובר בנערה צעירה.
ג'ון בראון הוא אחת הדמויות המרתקות בהיסטוריה האמריקאית - מצד אחד נוטים לייחס לו את תחילת מלחמת האזרחים ולהריע לו על המלחמה חסרת הפשרות בעבדות. מצד שני, מדובר היה באיש דתי מאוד ואקסצנטרי, וחלק מהמהלכים האלימים שלו נותרו עדיין שנויים במחלוקת, גם אם מטרת העל שלו הייתה, כמובן, מהמוצדקות בהיסטוריה.
עבדות? מלחמת אזרחים? אלימות? איך כל אלה הופכים לקומדיה? ובכן, בחוכמה ועם ניואנסים. "ציפור אלוהים שבשמיים" מזגזגת באופן די משוחרר בין המציאות לדמיון, בין ההיסטוריה שהייתה לראייה שלה בדיעבד, כשליטל אוניון משמש כדמות שצופה מהצד במתרחש עם פרספקטיבה טובה הרבה יותר מאשר רוב המבוגרים שמקיפים אותו, ויודע לזהות גם את הגזענות שקיימת בצד שנלחם לשחרור העבדות, ואת הרגעים שבהם פעילות למען זכויות אדם הופכת לנרקיסיזם, אצל מנהיגים לבנים ושחורים בו זמנית. זאת לא קומדיה במובן הקלאסי, אבל זאת כן סדרה תזזיתית, שנונה ומלאה באירוניה ובאמירות שהן מצחיקות ומעוררות מחשבה בעת ובעונה אחת.
הופעות האורח של דמויות היסטוריות אמיתיות, כמו פרדריק דאגלס או הארייט טאבמן, הן מהרגעים הכי טובים של הסדרה, כשאית'ן הוק מוביל אותן בגאון בתור בראון עצמו. כשהסדרה יצאה לראשונה ב-2020 (היא מגיעה אלינו קצת באיחור), היו מי שהכתירו את ההופעה הזאת כטובה ביותר בקריירה שלו, ומאוד קשה שלא להסכים: הוק, שמשמש גם כמפיק של הסדרה, מהפנט לחלוטין - ותופס במדויק את הבלבול בנוגע לדמותו של בראון. לרגעים הוא סוג של משיח מטורלל מטעם עצמו, וברגעים אחרים הוא האיש הכי חשוב וצודק בעולם.
למרות הנושא הרציני, קל להיסחף בפן הבידורי של "ציפור אלוהים שבשמיים". בכל זאת, היא מציגה גזענות מסוג ישן, של תקופה שכבר חלפה מהעולם, ולא ממש מעמתת את הצופים עם הצורה שלקחה על עצמה הגזענות הזאת בימינו. מהבחינה הזאת, מדובר בטלוויזיה אסקפיסטית כנגד כל הסיכויים. אבל זאת תהיה טעות לצפות בה ולא לנסות לאתגר את עצמנו מעט עם הביקורות הסמויות שהיא מנסה להעביר, בוודאי בתקופה כל כך טעונה במציאות הישראלית-פלסטינית, שבה הגזענות משתלטת על השיח עד כדי מחנק.
מהבחינה הזאת, כדאי להסתכל על הסדרה בעיניים ביקורתיות ולשאול את עצמנו שאלות קשות. למשל - האם אפשר לפעול למען אוכלוסיות מדוכאות ועדיין לא לראות את הצרכים האנושיים שלהן ואת הגיוון הפנימי? איך אנחנו מתייחסים לאלימות ממסדית מול אלימות של יחידים/קבוצות לא רשמיות שמנסות להילחם בה? והאם מי ששותקים ולא מתנגדים למשטרים מדכאים הם חפים מפשע שיש להגן עליהם, או משתפי פעולה שעלולים לשלם מחיר?