ראוי לקרוא לילד בשמו, ולאהוב אותו ככזה: "העידן המוזהב" היא אופרת סבון, וככזאת היא יוצאת מן הכלל. את הסדרה כתב הלורד ג'וליאן פלוז, אציל ותסריטאי בריטי זוכה אוסקר שאחראי גם ל"אחוזת דאונטון", אחת הסדרות הפופולריות של העשור שעבר (ולסרט "פארק גוספורד", שהביא לו את האוסקר). וכמו "דאונטון" ו"פארק גוספורד", "העידן המוזהב" משתייכת גם היא לז'אנר שפלוז התמקצע בו: דרמת תלבושות תקופתית עם משרתים ערמומיים וחדים וגבירות שמתייחסות להזמנה למסיבה כעניין של חיים ומוות. חובבי הז'אנר הבינו שעליהם ללחוץ פליי בערך מהרגע שהבהרתי שההוא של "דאונטון אבי" עשה עכשיו עוד אחת כזאת, אבל ראוי לציין של"העידן המוזהב" יש באמתחתה יותר משמלות יפות וארמונות מפוארים.
"העידן המוזהב" מתחילה בפנסילבניה של סוף המאה ה-19. מריון, יתומה צעירה וטרייה מגלה שאביה המנוח והעשיר (לכאורה) הותיר אחריו 30 דולר בחשבון הבנק ועודף לבזוקה. בלי גרוש על הנשמה לא נותר לה אלא לעבור לניו יורק, שם מחכות לה שתי הדודות העשירות שלה: אדה ואגנס. הן לא סובלות את אביה, אחיהן המנוח, אבל לא יתנו לאחיינית המסכנה שלהן לחפש עבודה - לא כשהיא יכולה להציג את עצמה לחברה הגבוהה של ניו יורק ולמצוא בעל עשיר. אבל לא מספיק שיהיה עשיר; עליו להיות בעל מוניטין.
העניין הוא שבעולם של "העידן המוזהב" אפשר להיות עשיר ותיק עם מעמד ומוניטין ואפשר להיות עשיר טרי, ובכל זאת אנשים יחשבו שאתה נובוריש וולגרי עם בריכה בחצר. אנחנו רואים זאת דרך המשפחה הדומיננטית השנייה בסדרה: משפחת ראסל, שהתעשרה אחרי שאב המשפחה השתלט על תעשיית מסילות הברזל באמריקה. אשתו, ברטה, יכולה לקנות את כל ניו יורק פעמיים, אבל נשות האליטה הניו יורקית לא יעזו להיראות בחברת מי שבעלה התעשר בזכות עצמו. בהתחלה ברטה נעלבת מזה, עד שהיא מבינה שהיא יכולה לגרום להן להתחרט על היום בו העזו לזלזל בה. וזה מה שהיא מחליטה לעשות.
וכמובן שיש עוד. כמו בכל אופרת סבון שמכבדת את עצמה, גם לעלילות המשנה יש עלילות משנה: פגי, בחורה שחורה שחולמת להיות סופרת ועיתונאית נהיית לבת בריתה של מריון ולמזכירה של דודה אגנס; אוסקר, בנה של אגנס, מוכיח לנו שהיו הומואים גם במאה ה-19, ותודה רבה לו על זה; צוות המשרתים של שתי המשפחות הראשיות מתאהב, מתלונן, זומם ומוכה. ברוך השם, לא חסר, והעודפות הזאת היא הברכה והקללה של "העידן המוזהב".
מי שצופה ב"העידן המוזהב" צריך לעקוב אחרי לא מעט דמויות וקווי עלילה. יכול מאוד להיות שמי שלא עבר טירונות ב"טלנובלה בע"מ" והמשיך לשירות סדיר ב"משחקי הכס" ו"יורשים" ילך לאיבוד בין כל המשפחות, הסכסוכים והאינטריגות שהסדרה ממטירה על ראש הצופה – וברגע שהעלילה עוברת לעניינים הפיננסיים של אנשי העסקים שמרוויחים את כל הכסף הזה, קשה שלא לפזול לכיוון הווצאפ. למרבה המזל, גם כשמאבדים אוריינטציה זה לא עד כדי כך מפריע להנאה. "העידן המוזהב" היא אוסקר וויילד פינת שונדה ריימס – מלודרמת נימוסין והליכות עם דיאלוגים שנונים, אבל גם קצב וסקס אפיל של טלנובלה יצרית וממכרת.
ובכל זאת, לא נשמע הרבה אנשים שיתייחסו ל"העידן המוזהב" בתור אופרת הסבון שהיא בליבה, ואפשר להבין אותם, כי מדובר בסוג של אופרת סבון משודרגת. אפשר לזקוף את זה לזכות העיצוב והפסקול המצוינים, אבל זה בעיקר בזכות הכתיבה החכמה, ששוזרת בתוך כל מאבקי הכוחות האלה אמיתות על-זמניות בנוגע להיררכיה חברתית, כסף, גזע ופריווילגיה, בנוסף למשפטי מחץ שנונים. אך אפילו יותר מהתסריט, זה קאסט השחקנים – טוב, על מי אני עובד, בעיקר השחקניות – שהופך את הצפייה בסדרה לאושר גדול.
בתפקיד מריון ופגי עומדות בהתאמה לואיזה ג'ייקובסון ודנה בנטון החמודות (הגם שלא כריזמטיות מספיק), אבל הסדרה הזאת שייכת לשחקניות המבוגרות יותר. סינת'יה ניקסון (מירנדה של "סקס והעיר" ועוד הרבה מעבר) היא אדה, הדודה הרווקה המזדקנת של מריון, והיא מצחיקה ושוברת לב. אבל כריסטין ברנסקי שמולה היא שגונבת את ההצגה. ברנסקי מגלמת את דודה אגנס הדיווה בתפקיד שכמו חיכה לה קריירה שלמה. בארץ אנחנו מכירים אותה בעיקר בתור דיאן מ"האישה הטובה ו"הטובות לקרב" וטניה מסרטי "מאמא מיה", וזוכרים שגם בסחלה של המאה ה-21 היא מתנהגת כמו ליידי מכובדת שרק מחכה לשעת התה שלה. ב"העידן המוזהב" היא מתנהלת במלכותיות טבעיות, זוכה בשורות הכי טובות ("שרדת מלחמת אזרחים, אבל את מתמוטטת בגלל כלב שנעדר"), וגורמת לזה להיראות כאילו השורות האלה הן אלה שזכו להיאמר בפיה.
ועדיין, לא בטוח שהיא בהכרח מצטיינת הסדרה. השחקנית קארי קון (נורה מ"הנותרים") נותנת לה פייט קשוח במיוחד ולעיתים אף מנצחת: קון מגלמת את ברטה ראסל, המתעשרת החדשה והמנודה חברתית. אמנם תמוה ללהק את קון בת ה-41 לגלם אמא לשחקנים בני 27 ו-29, אבל היא עצמה עושה עבודה מרהיבה, ומצליחה לגרום גם לצרות-של-עשירים שלה להיראות כמו משהו שלגיטימי לאכול עליו סרט. ברטה היא דמות תככנית, מצחיקה ומרשימה, ובזכות קון - כיף להסתכל עליה משגעת את המלעונות שפתחו עליה עין רק בגלל שהמשרתים שלה לא יודעים איפה להניח איזה מזלג. עוד ראוי לציין את אודרה מקדונלד (נעמי בנט מ"מרפאה פרטית"), כוכבת ברודוויי אדירה שמגלמת את אמא של פגי ומזכירה שאין דבר כזה תפקידים קטנים, אלא שחקנים שלא יודעים לנצל הזדמנויות.
כל אלה משדרגים את "העידן המוזהב" מספיק כדי שניתן לטעות ולחשוב שמדובר בדרמה תקופתית איכותית ומכובדת. היא בפירוש תקופתית, ויש בה מספיק אנשים מוכשרים שעושים עבודה מספיק טובה כדי שנכבד אותה, אבל במהלך הצפייה קשה שלא להיזכר שיש לא מעט קווי דמיון בינה לבין סדרה אחרת על תלאותיהם של עשירי ניו יורק: "אחת שיודעת". בדומה ל"ברידג'רטון" של נטפליקס, גם "העידן המוזהב" היא בעצם גוסיפ גירל במאה ה-19. אבל העניין הוא שזה לא באמת עלבון.
גם בימי הביניים, גם ב-1882 וגם בעוד 300 שנה, כשהרובוטים ישתלטו ואנחנו נחיה בעולם תת-קרקעי עם מכוניות מעופפות, תמיד נעסוק באותן הזוטות: כסף, מעמד, סקס. מאוד מנחם להיזכר בזה, ואכן, הצפייה ב"העידן המוזהב" היא במיטבה נחמה אסקפיסטית לימי מגיפה חורפיים כאלה. כל חובב דרמות תקופתיות על אנשים עשירים וקטנוניים חייב לעצמו את הסדרה הזאת, וגם מי שסתם רוצה קצת זמן איכות עם שחקניות גדולות שיודעות את העבודה לא יתאכזב.