עד עכשיו, הקלישאה הקבועה על "מראה שחורה" הייתה שאנחנו כבר חיים את העתיד שהיא הזהירה מפניו. ועם עליית העונה החדשה שלה לנטפליקס, עושה רושם שהמציאות כבר עקפה אותה. האנתולוגיה הדיסטופית של צ'ארלי בוקר הגיעה לסיבוב שביעי בלי הרבה רעיונות חדשים - הפרקים החזקים עדיין ממחזרים אלמנטים שהיו בעונות קודמות, הפרקים החלשים עושים את זה גם הם, אבל פחות טוב. ואם בעבר עוד אפשר היה להתייחס ל"מראה שחורה" כאל עדות על המקום שאליו העולם והטכנולוגיה צועדים, עכשיו היא מעידה בעיקר על זה שהתרוקנו לבוקר הכיסים היצירתיים העמוקים שלו.

כל עוד צופים בה לפי הסדר שמוצע על ידי נטפליקס, אפשר לחוש במגמת ירידה עקבית מפרק לפרק בעונה השביעית - כשבחלוקה גסה שלושת הראשונים יחסית מתעלים על הממוצע של "מראה שחורה", ושלושת האחרונים מנסים אבל לא מצליחים. מיפוי זריז: ב"אנשים פשוטים" ראשידה ג'ונס, כריס או'דאוד וטרייסי אליס רוס מובילים עוד פרק על טכנולוגיית גיבוי מוח, על כל הטוויסטים והתכסיסים שזו מביאה איתה, כשהפעם הפרודיה המתבקשת על נטפליקס היא על ההיבט העסקי ולא התרבותי שלה; "בט נואר" הוא תעלומת "מה קורה לי" משרדית, קולינרית ופרנואידית, כולל מקום של כבוד לטרנד העסיסי שהוא כוס חלב; ו"מלון רוורי" מפגיש את איסה ריי ואמה קורין בפרק (ארוך) שהוא חצי פיתוח טכנולוגי וחצי ביקורת הוליוודית בטמפרטורת החדר.

חציה השני של העונה, כאמור, הוא החלש יותר: "צעצוע" עם פיטר קפלדי ו-וויל פולטר הנהדרים הוא מעין המשך לסרט האינטראקטיבי "בנדרסנאץ'"; "הספד" מציע עוד טכנולוגיית התמודדות עם מוות, אבל לא נותן לפול ג'יאמטי מספיק כלים דרמטיים לעבוד איתם; ו"החללית קאליסטר: אל האינפיניטי", ההמשך המפורש לפרק חביב המעריצים מהעונה הרביעית, אמור היה להיות גולת הכותרת של הסיבוב הנוכחי אבל מרגיש כזה רק על הנייר בלבד. למעשה, בפרק הזה "מראה שחורה" עושה בדיוק את מה שלעגה לו בפרק השלישי של העונה - וממחזרת באופן גרידי תוכן קיים של עצמה בלי שזה יתגמל באיזשהו אופן את הקהל. בין לבין, כמיטב המסורת, יש שלל רפרנסים פנימיים להיסטוריה של "מראה שחורה" עם כל הרחפנים, הג'וניפרים והסטרימברים שאפשר להעלות על הדעת. 

למזלם של צופי "מראה שחורה", גם עונה בינונית שלה היא טלוויזיה מספיק מהנה לצפייה - כשעל הדידקטיות המובנית והחורים בעלילה מפצה אומנות החיבור הרגשי לגיבורים תוך דקות ספורות של זמן מסך. הפרקים ארוכים, האחרון שבהם באורך של 90 דקות, אבל הם עדיין חולפים תוך שנייה. היא עוד לא טראש מוחלט, ומנגד היא לגמרי לא סדרת הפרסטיז' שהייתה בעבר. כיאה לתוצר מהכנף האיכותית של נטפליקס, "מראה שחורה" נמצאת כרגע איפשהו באמצע. ואם היא ממילא הפסיקה להקדים את המציאות, אולי הפסקה מעט יותר ארוכה בין עונה לעונה תסייע. את ההתפתחויות הגלובליות המחרידות, אלה שהיוצר כבר לא מצליח להמציא, אנחנו ניתן לה.