"בעודו מנסה להחזיר מכשיר טיגון ללא שמן לסניף של טארגט בעיצומה של מהומה וביזה, דריוס מסומן על ידי אישה לבנה מבוגרת בקלנועית, שרודפת אחריו ברחבי העיר ומנסה לדקור אותו". זו השורה הראשונה בתקציר הפרק הראשון לעונה הרביעית והאחרונה של "אטלנטה" (שזמינה מעכשיו ב-yes), ותודו שהיא נשמעת כמו פרס ראוי ומפנק למי שלא נבהלו מדי מהעונה השלישית והתייצבו בהתרגשות לאירוע הצפייה הזה.
הפרק הראשון בעונה אכן מאוד מתגמל, ומהווה את כל מה שיכולנו לבקש כשביקשנו את "אטלנטה" הישנה והטובה. מהבחינה הזאת, זה בהחלט מרגיש כאילו העונה השלישית הייתה מבחן נאמנות מאתגר - או, ברפרור לעלילת הפתיחה של העונה החדשה, מעין הרפתקת "חפש את המטמון" סבוכה בניצוחו היומרני מתמיד של דונלד גלובר. אחרי צפייה בארבעה פרקים אפשר להכריז שמצאנו, והמטמון האמיתי הוא החברים שגילינו לאורך הדרך. והפרצוף של דריוס בכל פעם שהוא שומע את זמזום הקלנועית בעקבותיו.
כי העונה החדשה קודם כל מאוד מצחיקה. במהלך ארבעת הפרקים נרשמו בערך פי שניים צחוקים מאשר בכל העונה השלישית. הפרק הראשון מתברג בקלות בטופ 10 של הסדרה כולה, בהיותו תצוגת תכלית מושלמת ומשוכללת של כל אנסמבל הדמויות, ושל כל מה שהופך את "אטלנטה" לחד פעמית. במובן מסוים זה עוד פרק מסע מפרך של אלפרד, אבל אחרי אימת היער בעונה השנייה והטריפ האמסטרדמי הקשוח של השלישית, הנוכחי הוא לגמרי הקליל, המצחיק והכיפי ביותר בקטגוריה.
בהתאם, נראה שהטובה הכי גדולה שאפשר לעשות ל"אטלנטה" בעונת הפרידה שלה היא פשוט לשחרר ממנה קצת. להוציא אוויר, להפסיק להתייצב לכל פרק כמו לאירוע חגיגי, לתת לה להיות מה שהיא: כמעט סיטקום, קצת תכנית מערכונים. זו גרסה מאוד מתוחכמת ומתקדמת של הצורות האלה, כמובן, אבל בסוף אנחנו באים לראות את חברים שלנו ארן, אלפרד, ונסה ודריוס נקלעים בכל פרק לעוד הרפתקה לא צפויה שעומדת בפני עצמה.
גם הפרק השני בעונה, לכאורה קודר ודרמטי יותר, עושה לסדרה שירות חיוני כשהוא מספק סוף סוף את האוריג'ין סטורי של ארן, ותוך כדי גילוי העבר שלו שופך אור הכרחי על ההווה שלו. מרענן להרגיש שאנחנו מבינים מה עובר על הדמות הראשית שנותרה קצת בצללים לאחרונה, גם אם מדכא להבין איפה זה שם אותה. ספק אם יהיו כאן גאולה קתרטית, סגירת קצוות מרגשת ומוסר השכל שיגרום לנו להגיד "אהההה", אבל מסתמן שיהיו כאן לא מעט דלתות סתרים - פיזיות (בינתיים נספרו שתיים) ומטאפוריות, שיובילו אותנו בדרכים עקלקלות לעולמות המוזרים והמופלאים של "אטלנטה". וזה כל מה שרצינו.