כבר עשרים שנה ש"חוק וסדר: מדור מיוחד" מלמדת את כולנו כמה יעילה יכולה להיות הסכמה הטלוויזיונית. HBO עלתה, אחריה גם נטפליקס, ואולי עוד חמש שנים נתחיל לראות טלוויזיה באמצעות הולוגרמות מתוחכמות שמתחברות לנו לאף, ובכל זאת נדמה שגם אז כל פרק של "מדור מיוחד" יתחיל בקריינות המלודרמטית שמספרת לנו על יחידת העילית הידועה בכינויה "The Special Victims Unit", ובקיצה ישמע המקצב האיקוני שלמדנו להכיר ולאהוב: "טאם טאם!".
מדי שבוע ש(כמעט) אותם בלשים פותרים את פרשיות האלימות המזוויעות ביותר בניו יורק, והקהל האמריקאי - והבינלאומי - עדיין רוצה עוד. "מדור מיוחד" היא לא סדרה שרואים בשביל לברוח מצרות היומיום: היא סדרה שרואים כדי לזכור שצרות היומיום יכולות להיות גרועות יותר מרוב מה שעבר עלינו במהלך השבוע האחרון, ולנוח בשקט בידיעה שלפחות במסך הקטן אפשר למצוא אנשים שיכולים לתת להן איזשהו מזור.
למשל, קפטן אוליביה בנסון: כבר כמה שנים שבלשית-העל הזאת היא אחת הנשים הכי מהימנות בטלוויזיה, וזאת בין השאר בזכות עבודתה המצוינת של מרישקה הרגיטאי, שחקנית שכבר שלושה עשורים מגלמת את אותו התפקיד. יש מורות שיכולות להתגאות שהן מלמדות באותו בית הספר שלושים שנה, והרגיטאי יכולה להתגאות בכך שיש לה ותק של עשרות שנים בתור בנסון. יצא לנו להכיר אותה בתור בד-אס שיודעת לרדוף אחרי בני עוולה ולהביאם לדין, אבל גם כאישה חומלת ואם אוהבת. לעיתים נדירות מדי "מדור מיוחד" משתמשת בעלילות התעלומה השבועית כדרך לפתח את הדמויות שלה, אבל בין החריצים שבמבנה המסורתי-מדי שלה הצלחנו להכיר את אותם בלשים, ובראשם בנסון, טוב יותר מדי שבוע - וזאת אחת הסיבות שבזכותן "מדור מיוחד" מצליחה כל כך הרבה זמן.
עבורי, "מדור מיוחד" הייתה אחת הסדרות הטובות לשבת מולן אחרי יום ארוך במהלך 12 עונותיה הראשונות. אז לבנסון היה את השותף הטוב ביותר שבלשית יכלה לבקש: אליוט סטייבלר, גבר-גבר מתוק וחסון, בגילומו הכובש של כריסטופר מלוני. אחרי שמלוני עזב, משהו אבד בסדרה, ולא שב גם כשמלוני הועיל בטובו לשוב להופעת אורח אחרי עשור. כעת לסטייבלר יש סדרת בת משלו בשם "חוק וסדר: פשע מאורגן" ("מדור מיוחד" היא בעצמה ספין-אוף של "חוק וסדר" הגדולה, והייתה למותג יותר גדול מהסדרה המקורית שהולידה אותה), ולמרות שכיף מאוד לראות את מלוני תכול-העיניים רודף אחרי מאפיונרים ברחבי ניו יורק ואומר אהלן למרישקה, זה לא אותו הדבר.
מלוני הביא ביטחון לסדרה כמו "מדור מיוחד". זאת תכונה שגם להרגיטאי יש: המסוגלות לנסוך בצופה תחושה שגם אם אנחנו נחשפים כעת לפשעים הנתעבים ביותר שמתבצעים בניו יורק, יש מישהו שיכול להשליט ברחובות הזועמים האלו קצת חוק וסדר. כשהם עבדו יחד, הניצוצות עפו; היום יש משהו יותר לאה בכל האירוע שנקרא "מדור מיוחד". מדהים שהסדרה הזאת מחזיקה כל כך הרבה שנים, אבל אולי דווקא מפאת הכבוד לאוליביה בנסון ולמפעל חייה, כדאי שהסדרה תצא לגמלאות, כל עוד יש בה איזשהו סוג של רלוונטיות.