השבוע האחרון בוודאי היה חגיגה של ניצחון במפקדה של נטפליקס. עוד לפני שאפל השיקה את שירות הסטרימינג החדש שלה, החלו להתפרסם ביקורות שליליות על סדרת הדגל שלה "תוכנית הבוקר". הציפיות מהסדרה היו גבוהות, והביקורת היו מאוכזבות. קראו לה משעממת, מיותרת ומיושנת, ועכשיו כשהשירות מושק בארץ והסדרה זמינה לצפייה גם עבורנו, אפשר להגיד בצער - הביקורות צדקו.
עלילת הסדרה, שהופקה בתקציב מופרע של 15 מיליון דולר לפרק, מלכתחילה לא נשמעה רעננה או מקורית במיוחד. מנחה של תוכנית בוקר (סטיב קארל) שפוטר מתפקידו בעקבות התנהגות מינית לא הולמת והאישה (ג'ינפר אניסטון) שנשארת לנהל את המשבר מאחוריו הוא נושא לא רע בכלל לסדרה לפני חמש שנים. אבל לקראת סוף אחד העשורים הכי טעונים מגדרית, תוכנית הבוקר לא מביאה זווית חדשה לסיפור הזה, או תסריט שמצדיק את קיומה. למעשה, מלבד ריס ווית׳רספון (שיצרה את הסדרה יחד עם אניסטון וגם מככבת בה) ואניסטון עצמן, שלגמרי מספקות את הסחורה, קשה למצוא ב"תוכנית הבוקר" עוד מרכיבים שמתרוממים מעל לבינוניות. בילי קרודופ בתור מנהל בכיר ברשת השידור ומארק דופלס בתור מפיק התוכנית משחקים גם הם נהדר, אבל בעידן של כל כך הרבה טלוויזיה וצופים שכבר יודעים להבחין בניואנסים של גאונות, שחקנים מעולים ותקציב ענק לא יכולים להסיח את הדעת מתסריט שהוא סתמי לחלוטין.
התוצאה הסופית היא סדרה שנראית כאילו מי שעומד מאחוריה רק משחק בלהיות תסריטאי טלוויזיה, וכמות הקלישאות התסריטאיות הבינוניות שבה היא פשוט בלתי נסלחת כשמדובר בהפקה בסדר גודל כזה. אפילו הבימוי המוצלח מרגיש לפעמים כאילו אין לו בשר להישען עליו, וגם במקרה הזה התוצאה מרגישה חובבנית - "תוכנית הבוקר" עושה רומנטיזציה לכלים קולנועיים שאמורים לייצר רגש כלשהו (למשל צילום בהילוך איטי או נקישות פסנתר שמבשרות רע) ועושה בהם שימוש עודף ולא מוצדק.
יחד עם זאת, עומס הקלישאות השחוקות רק מבליטות עוד יותר את הכישרון האדיר של ווית'רספון ואניסטון, שמצליחות להפיח חיים אמינים בדמויות שלהן, גם אם הן לא נכתבו כך מלכתחילה. במקרה של ווית'רספון זה קצת יותר מאתגר מכיוון שהדמות שלה, העיתונאית החצופה ברדלי ג'קסון, היא כמעט קריקטורה, בעוד זו של אניסטון, אלכס לוי, זוכה לקצת יותר מורכבות ועגלגלות.
מלבד העלילה המאוד צפויה, הקצב האיטי מדי והתחושה שכבר ראינו את הסדרה הזאת בגרסאות שונות כל כך הרבה פעמים בעבר, תוכנית הבוקר נכשלת לחלוטין בדיון שלה בתנועה metoo, מכיוון שהיא לא מצליחה לנקוט עמדה כלפי הגיבור הגברי שלה, שחושב שהוא בסדר גמור, מכיוון שכל מערכות היחסים שניהל על סט התוכנית היו בהסכמה, ולא רואה מה לא בסדר בדפוס פעולה שגורם לו להיכנס שוב ושוב למיטה עם נשים צעירות ממנו שגם עובדות עבורו. יש כאן הזדמנות מעניינת לדבר על התחומים האפורים של התנהלות מינית כוחנית במקומות העבודה, ומהו בדיוק ההבדל בין אונס לתרבות האונס, אבל "תוכנית הבוקר" לא מצליחה להגיד שום דבר מהותי. לעתים נדמה שהיא אפילו יוצאת לחלוטין נגד תנועת metoo, אבל הרי לא יתכן שווית'רספון ואניסטון היו שמות את השם שלהן ככוכבות ומפיקות בפועל על סדרה אנטי-פמיניסטית, כך שהרגעים האלה מבלבלים אפילו יותר.
האם שווה לצפות בסדרה רק כדי לראות ההופעות של שתי השחקניות המעולות האלה? אולי, אבל מכיוון ששתיהן כבר שיחקו ביצירות מוצלחות יותר, לא בטוח ש"תוכנית הבוקר" שווה את הזמן שלכם. מכיוון שהיא מעלה הילוך בפרק השלישי, יכול להיות שהיא עוד תצמח ותתפתח לסדרה טובה בהמשך העונה, אבל עדיף לחכות לסיומה ולבדוק מה חושבים מי שהתמידו אותה עד הסוף, מאשר להצטרף מלכתחילה למסע שנראה שלא יוביל לשום מקום.