כמו כולם, גם "מחוברים" חשבה שהמלחמה הזאת היא עניין זמני. שיהיה לה פרק ספיישל עם הטאלנטים החדשים ועם האופן שבו כל אחד תיעד את 7 באוקטובר הפרטי שלו, ושהיא תוכל להמשיך הלאה. שגיא זו-ארץ יוכל סתם להתעסק בחיי המשפחה, שיעל פוליאקוב תוכל סתם ליצור תוכן בלי לנסות לקשור אותה לאווירה האיומה, שזיו קורן יוכל סתם לשבת רגע ולנוח. אז היא חשבה.
מספיישל מלחמה, העונה ה-11 של "מחוברים" ב-HOT כבר הפכה לעונת מלחמה - והמלחמה הזאת עומדת להימשך גם אחריה. כנראה שנגזר עלינו לחיות בעולם שבו זה הגיוני לגמרי שדוקו-ריאליטי ישראלי מצולם בחלקו בעזה. אז פתאום לזו-ארץ יש אחיין שנרצח בנובה, שם מעיין אדם איבדה את אחותה, והקריירה של פוליאקוב פתאום קמה לתחיייה, וזו של ליהי טולדנו דווקא נעצרת, וזיו קורן ממשיך לסכן את חייו לפחות פעמיים בשבוע. זה מוזר, ברור שזה מוזר, אבל ההתאקלמות היחסית שלנו למציאות הדפוקה הזאת לא אמורה להשפיע על "מחוברים" כל עוד היא תהיה מעניינת וטובה. וכשהיא לא, זו בעיה.
אחרי שפרק הספיישל שעלה מוקדם יותר השנה ריכז את סיפורי ההארדקור, העונה ה-11 של "מחוברים" עוברת מהמלחמה לשגרת המלחמה. ולמרות הטרגדיה המשפחתית והבחירה בחיים, אין איזושהי אמת יוצאת דופן ברגעים שבהם גיא זו-ארץ הייצוגי אומר "איזה זין" או קורא לעצמו "גיאצ'ו" כשהוא מנסה להחליף פנצ'ר. גם כשמעיין אדם מספרת שלמשפחה שלה קשה עם האופן שבו היא "מדגמנת" כל כך את השכול שלה - אח שלה, למשל, מסביר לה שלו דווקא לא כזה חשוב שכל המדינה תכיר את מפל ז"ל - זה עונה לנו על יצר המציצנות (חלק בלתי נפרד מ"מחוברים") אבל לא באמת מעורר מחשבה. בגדול, בעונה שיש בה כל כך הרבה, עונת המלחמה "מחוברים" דווקא מותירה את הצופים עם תחושה של כלום ושום דבר.
חלק גדול מהסיבה למצב המתיש הזה הוא ש"מחוברים" מעניקה עוד חשיפה לאנשים שהיו אובר-חשופים בכל מקרה, ובפרט בשנה האחרונה. יעל פוליאקוב, נניח, הייתה מסקרנת בהרבה אם הייתה עושה את זה לפני הקאמבק הטרי שלה. וכמיטב המסורת, דווקא השם הכי פחות זוהר הוא זה שמספק הכי הרבה סחורה: הגיל, הסטטוס המקצועי והמלחמה נפגשים כולם בדיוק ברגע שבו זיו קורן הופך לדמות ריאליטי עם תוכן מקורי שעושה חשק לעקוב אחריה. האחרים, כל אחד מסיבותיו המובנות לחלוטין, גורמים לעונה הזאת להיראות פחות כמו חשיפת קרביים בשעה קריטית - ויותר כמו עיסוק עצמי בלתי פוסק תוך פרפורמנס של עיסוק במלחמה. ומילא היעדר ההזדהות, שגם ככה קשה להשיג עם משתתפים בקליבר כזה. הבעיה המהותית היא חוסר העניין.