אפשר להבין למה מיהרנו לתייג את "חפצים חדים" כממשיכת דרכה של "שקרים קטנים גדולים", כיוון שבמבט חטוף, שתי הסדרות מורכבות מאותם הרכיבים: שתיהן יצירות בנות עשרה פרקים שנוצרו במיוחד עבור HBO בהתבסס על ספר מצליח ("חפצים חדים" של גיליאן פלין ראה אור בעברית ב-2009; "שקרים קטנים גדולים" של ליאן מוריארטי יצא בישראל ב-2016), לשתיהן לוהקו שחקניות קולנוע מוכרות שזו הגיחה הרצינית הראשונה שלה לטלוויזיה – ריס ווית'רספון וניקול קידמן ב"שקרים", איימי אדמס ב"חפצים חדים" - ושתיהן מתארות ערים קטנות ששגרת החיים בהן עוברת טלטלה אחרי מעשה הרג. שתיהן בוימו גם על ידי אותו הבמאי, ז'אן מארק ואלה, שהעביר פחות או יותר את כל החודש האחרון במתן ראיונות בו הוא מסביר כמה "שקרים" ו"חפצים" אינן דומות זו לזו.
ובצדק, כאמור, כי בעוד "שקרים" היתה טלנובלת פריים-טיים עסיסית, שהעניקה תשומת לב שווה לתלבושות של גיבורותיה ולמעללים הרומנטיים שלהן וניסתה לשלב בעלילתה גם הפוגות קומיות, "חפצים" באה לבאס. נטו. "חפצים חדים" הוא סיפורה של קמיל (אדמס), עיתונאית פלילים שנשלחת לווינד גאפ, העיירה שכוחת האל במיסיסיפי בה נולדה וגדלה, כדי לתעד את חקירות הרצח של שתי נערות. היא נאלצת לחזור לגור בבית הוריה, ולהתעמת מחדש עם אמה, אדורה (פטרישה קלרקסון), שנראית כאילו מעולם לא התגברה על תום מלחמת האזרחים בארצות הברית, והופכת את בית המשפחה למעין בית בובות ענקי בסגנון "חלף עם הרוח", כולל המשרתת השחורה. קמיל חולקת את הבית עם בן זוגה החדש של האם, ועם אחותה למחצה, אמה - נערה יפה, אסרטיבית ומניפולטיבית, שרצח הנערות בנות גילה כמו לא משפיע עליה בכלל. גותיקה דרומית מושלמת.
כפי שמכתיב ז'אנר תעלומת הרצח, קמיל נשאבת אל החקירה שמוביל הבלש ריצ'רד וויליס (כריס מסינה מ"מינדי"), וזאת על אף שהיא - כפי שלימדו אותנו בשיעורי ספרות - אנטי גיבורה. כלומר, לא מישהי שהקהל אמור להיות ספקן כלפיה בתחילה, שכן אין לה את תכונות האופי הנעלות הדרושות לגיבור. ובמילים אחרות, היא אלכוהוליסטית בתפקוד גבוה שנרדמת בזמן נהיגה, מדברת מגעיל, מחפצנת גברים ורק רוצה ללכת הביתה ולישון. אבל כשהיא ישנה (ולפעמים גם כשהיא ערה), רודפים את קמיל תמונות ושברי זכרונות מווינד גאפ, בעיקר כאלה שקשורים לחברתה הטובה מילדות, מריאן, וגורלה המר. בעוד היא הולכת ומעמיקה קדימה בחקירה, הצופים זוכים להצצות חטופות אחורה, אל עברהּ של הגיבורה (סופיה ליליס מ"זה" משחקת את קמיל הצעירה). מפאת חוסר רצון לספיילר אומר רק שסצנת הסיום של הפרק הראשון שופכת אור חדש, ומצמרר, בלתי נעים לצפייה, על התגברותה של קמיל, ושהנושא שמוצג בה ייחקר לעומק בפרקים הבאים.
ההבדל המיידי בין "חפצים חדים" ו"שקרים קטנים גדולים" הוא בלוקים המובחנים של השתיים. "שקרים" נצבעה בכחול פתייני וירוק פסטורלי לכל אורכה כדי לרמז על השלווה של מונטריי, ואילו "חפצים" היא צהובה ואפורה; עייפה, כבדה, מדכדכת ומזיעה. מזיעה פשוטו כמשמעו, כן? בשונה מלא מעט סדרות טלוויזיה, "חפצים חדים" מתגאה בדמויותיה המזיעות, ומציגה אותן בבגדים מוכתמים, אנושיים ולא סקסיים. כמו כן, "חפצים" מסתמכת בכבדות על חיתוכים אלימים בין הסצנות, וכן חלקים שלמים שמקומם על ציר העלילה לא ברור - הזיות, חלומות וזכרונות מתערבים שוב ושוב בנרטיב הבלשי של קמיל, מסיטים אותה מדרכה, מעלפים ומעירים אותה במקומות שהיא לא מכירה. עיר מגוריה מילדות בו זמנית מוכרת לה, היא מכירה את תושביה ואת ההיסטוריות שלהם (ציון לשבח לאליזבת פרקינס, סיליה מ"העשב של השכן", שמגלמת ידידה/אויבת מושבעת למשפחתה של קמיל, ועושה זאת בצורה מענגת), אבל גם מופתעת ומזועזעת מהקרתנות והשמרנות שלהם. ווינד גאפ עצמה נראית כמו מקום מצמית - כלא אטום ועני, רווי פשע ושנאה, שכל יושביו מעמידים פנים שהם לא מצויים תמיד על סף דיכאון.
וזו גם הבעיה העיקרית של "חפצים": אופן המסירה שלה מדכא. זאת אומרת, לא רק שמה שקורה בה מבאס - ממלחמת המעמדות בווינד גאפ, דרך הדיכאון הלא מאובחן של אדורה ועד יו נואו, תעלומות הרצח הגרוטסקיות שבמרכזה - גם הדרך בה הדברים נאמרים והעלילה מתווכת, מכבידה. הכל דרמטי ואיטי ב"חפצים חדים", העניינים זזים בעצלתיים כאילו הם נמסים בשמש לנגד עינינו. וזו בחירה אמנותית הגיונית ולגיטימית, אבל גם כזו שמעוררת דחייה קלה. על אף כל היתרונות שלה - מיותר כמעט להגיד שאדמס מצוינת, נכון? זה פחות או יותר התיאור על כרטיס הביקור שלה - "חפצים" יותר מרתיעה מסוחפת. יותר מדכאת ממסתורית. יותר "בלש אמיתי" מ"שקרים קטנים גדולים", רק בלי החידוש כי בכל זאת, אנחנו ב-2018. זו סדרה חכמה ומודעת, שעושה שימוש יסודי ומעורר הערכה במוסכמות ספרותיות ותיקות ויעילות, אבל גם סדרה עצובה, מלודרמטית ולא לגמרי אמינה. היא אולי תספק לנו בסופו של דבר פתרון מהודק לתעלומת רצח, ואולי תקטוף לא מעט פרסים, אבל עד שנגיע אל הסוף המתוק הזה, "חפצים חדים" פשוט תתיש לנו את הצורה.