בובה רוסית, הסדרה שיצרה נטשה ליון יחד עם איימי פוהלר ולסלי הדלנד (שכתבה וביימה את רווקה ולשכב עם אנשים אחרים), עלתה לנטפליקס ביום שישי וכבר מקבלת בעיקר ביקורות משבחות מהמגזינים האמריקאיים, אבל השבחים מתמקדים בעיקר בליון עצמה. זה לא מפתיע - אחרי שנים בהן היא בעיקר הייתה זכורה בתור השחקנית מאמריקן פאי, ליון חזרה לחיינו בכתום זה השחור החדש, והפכה את ניקי לאחת הדמוית האהובות בסדרה. כשגילינו שסיפור הרקע של ניקי מבוסס בחלקו על חייה האמיתיים של ליון, היא בכלל נגעה לנו ללב. בדומה לרוברט דאוני ג'וניור ודרו ברימור, ליון היא אישה חמודה שנפלה להתמכרות קשה לסמים ויצאה ממנה כמו מלכה, וזה סיפור שהעולם בולע בשקיקה. אין מי שלא מעודד את ליון להצליח.
האהבה לליון בהחלט משפיעה על הצפייה בבובה רוסית, וקשה לשפוט את הסדרה בלעדיה. בכל זאת, היא יצרה אותה, כתבה חלק ניכר ממנה ומככבת בה בתור נדיה, אישה שמתה בלילה של יום הולדתה ה-36 ומתעוררת שוב במסיבה שארגנו עבורה חברות, רק כדי למות שוב ולהתעורר שוב, וחוזר חלילה.
שלא תבינו לא נכון - ליון אכן מדהימה כאן. האישיות שלה כל כך כובשת, שהיא פורצת מכל דמות שהיא משחקת. זו לא בהכרח מחמאה עבור שחקנים, שאמורים להעלם אל תוך הדמויות שלהם, אבל ליון היא אדם כל כך חד פעמי, שהדמויות שלה רק מרוויחות מכך שהן ספוגות באישיות האמיתית שלה. נדיה ממש מעדיפה לעשות סמים ולחפש את החתול שלה מאשר לנסות לפענח למה לעזאזל היא מתה וחווה את אותו הערב שוב ושוב, אבל בשלב מסוים היא מבינה שאין לה ברירה - כדי לצאת מהלופ הזה, היא צריכה להבין למה היא נכנסה אליו מלכתחילה. כשהיא פוגשת את אלן, שסובל מאותה הבעיה בדיוק, הדברים כבר מתחילים להתבהר.
בובה רוסית, למרות שיצרו אותה שלוש נשים כשרוניות וחכמות, היא לא העילוי שהייתם מצפים. האנרגיה שליון מביאה איתה באמת מחפה על חלקים חלשים בתסריט, אבל כשמדובר בפרויקט עם שמות כאלה מאחוריו, הציפיות גבוהות מאוד, ובובה רוסית עומדת בהן רק בחלקה. הבעיה העיקרית שלה? המסר שלה לא לגמרי ברור ופתור, והסיבה שנדיה נתקעת בנקודה אחת בזמן היא קצת בנאלית מדי, גם אם מדובר ברעיון יפה.
נדיה ואלן, כמו רבים מאיתנו, נמצאים במעגל בלתי נגמר של בעיות אישיות מודחקות שהם לא טורחים להתעמת איתם ומשפיעים לרעה על החיים שלהם, עד כדי תוצאות טראגיות. הסדרה אמנם מנסה לקדם את הרעיון שאנחנו צריכים לעזור אחד לשנייה, אבל לא לפני שהיא מכריחה את הגיבורים שלה להתמודד עם עצמם. למרבה הצער, היא לא צוללת מספיק עמוק לתסביכים של נדיה ואלן, ומותירה אותם ברמת הקלישאה, כשהצופים נותרים עם פערי אינפורמציה שהם צריכים למלא בעצמם.
יחד עם זאת, זו סדרה שמזמינה התבוננות עצמית, בוודאי אם צופים בה בבינג'. התסכול של נדיה מכך שהיא מתעוררת שוב ושוב באותה הנקודה הופך להזדמנות לבדוק מה בדיוק לא עובד בחיים שלה, עד כדי כך שמתקבלת התחושה שהסיוט שהיא נמצאת בו הוא למעשה ברכה. קשה לצפות בבובה רוסית ולא לנסות לדמיין מה הייתם עושים בעצמכם במקום נדיה, מה שיכול להוביל להתבוננות עצמית אפקטיבית כמעט כמו סשן טיפול. התכונה הזאת, יחד עם המשחק המעולה של ליון וכל שאר חברי הקאסט והבימוי הנהדר - הופכים את בובה רוסית לסדרה שבהחלט שווה לצפות בה, גם אם היא לרגעים נראה שהיא הייתה יכולה להיות טובה בהרבה אם התסריט היה לוקח יותר סיכונים, בעיקר כשהוא מטפל בנושאים רגישים כמו טראומה ואובדנות.