החיים על פי טרנסג'נדרים, שמנים, וחולים סופניים

לא מזמן נתקלתי בקטע מתוך מגזין חדשותי (הפיד שלי בפייסבוק) שהציג את הראיון הטלוויזיוני הראשון של דנה אינטרנשיונל, אז זמרת די אנונימית. מדובר בראיון משנת 93' מתוך תוכנית האירוח "סופשבוע" עם רבקה מיכאלי בערוץ 1, בימים שלפני היציאה מהארון של תומר (אבשלום פולק) בסדרה "פלורנטין". "מותר לי לשאול אותך הכל?" רבקה שואלת, ונענית ע"י האלילה "ה-כל". רבקה מיכאלי מצידה, היססה קצת ובכל זאת שאלה: "עברת את כל השינויים שצריך לעבור כדי להיחשב אישה?" 

גם בפרק הבכורה של הדוקו-ריאליטי "סליחה על השאלה", המתמקד בטרנסג'נדרים, שאלת הניתוח כיכבה. אמנם עברו 25 שנה, אבל נראה שהסקרנות האנושית כלפי טרנסג'נדרים, ומיעוטים בכלל, נותרה בעינה - וזו כבר סיבה מספיק טובה כדי לייבא את הפורמט האוסטרלי המצליח "You Can't Ask That" ארצה, ולעברת אותו כהלכה בערוץ כאן 11. לאחר צפייה בשני הפרקים הראשונים של הסדרה, אני יכולה לומר שאין שאלה שרציתי לשאול ולא נענתה. אחרי שהשבעתי את יצר הסקרנות של המפלצת המציצנית שהיא אני, קלטתי שוואלה, בלי ששמתי לב דחפו לי תוכן של "הערוץ הקהילתי", ואני אומרת את זה לזכות. 

"סליחה על השאלה" היא לא עוד ריאליטי צהוב - היא טלוויזיה קהילתית עשויה היטב. היא מתייחסת ברגישות ובכבוד למיעוטים המשתתפים בה, נותנת להם פתחון פה שהם לא זוכים לו בדרך כלל, וכל החטטנות הזאת - היא בכלל קירוב לבבות. מדהים, לא? יצר החטטנות שבי הרגיש שהוא מקבל מנה גדושה של "מפרץ האהבה" או "האח הגדול", ואילו הפן ההומניסטי שבי (מתברר שהוא קיים) הרגיש כאילו הוא ראה עכשיו דוקו על הכחדות הלוויתן הכחול, שזה באמת ווין-ווין סיטואיישן.

"כאן 11" עושים שירות אדיר לא רק לקהילת הטרנסג'נדרים, אלא גם לפליטים, נמוכי קומה, שמנים, עיוורים, אנשים המתמודדים עם מחלות נפש ועוד. עם כמה שזה נשמע בלתי אפשרי, הקלילות שאפיינה את הפרק הראשון - נשמרת גם בפרק השני המתמקד בחולים סופניים. בשניות הראשונות לפרק הראשון שחושפות את כל המרואיינים, חשבתי לעצמי האם הם "עוברים" כבני מינם מלידה. באותו האופן בדיוק בחנתי את משתתפי הפרק השני, במטרה לראות האם "רואים עליהם" שהם חולים סופניים. מה, יכול להיות שחולפים עלי פני ברחוב אנשים שהם טרנסג'נדרים או חולים סופניים ואני בכלל לא אדע שהם כאלה? לגמרי כן.

בעיני, הפרק השני היה אפילו יותר טוב מהראשון, אולי בגלל שיכולת ההזדהות של ה'קומון פיפל' עם אנשים על סף מוות היא גדולה יותר מאשר עם אנשים שבחרו לשנות את מינם - צורך שמרביתנו לא חוו מעולם. ואולי זה בגלל שב"כאן 11" השכילו להוריד את הכפפות גם מול אוכלוסייה "מעוררת רחמים" כמו חולים סופניים, ולשאול אותם שאלות כמו "האם אתה משתמש במחלה שלך כדי להשיג דברים?" אם אתם לא מפחדים מספוילרים - אגלה לכם שהתשובה הגורפת של כל אחד ואחד מהמרואיינים היא "כן". מתברר שחולים סופניים הם אינם מלאכים אלא אנושיים, ציניים, ואפילו מגניבים. כשרן פאשה בן ה-43, אבא לילדים, נשאל מה הדבר האחרון שהוא היה רוצה לעשות לפני המוות שלו, הוא חושב קצת ועונה: "הרואין". אז לא רק שיש סיבה להעביר לערוץ "כאן 11" אחרי גמר המונדיאל, יש סיבה מאוד טובה לעשות "הקלט סדרה זו".

• טרנסג'נדרים
• כאן 11