הרבה זמן לא הייתה כאן סדרה עם שם כל כך סטרייט-פורוורד כמו "טיפול לילי". הדרמה החדשה של yes, שיצר רענן כספי, היא פשוט זה: טיפול, ולילי. טיפול בדומה לכל סדרת טיפולים אחרת (ובפרט ל"בטיפול", אובייסלי), לילי כי צריך לתת כאן איזשהו טוויסט. והטוויסט הזה, שבגללו "טיפול לילי" מתרחשת כמעט לחלוטין בחושך, הוא קונספט לא פחות ממבריק - שבאופן משמח למדי, ובניגוד להרבה דרמות ישראליות אחרות, גם לא מצולם באופן שחצני.
לואי מנסור (יוסף סוויד) הוא פסיכולוג קליני ואלמן טרי, אבל לא סתם פסיכולוג ולא סתם אלמן. אשתו שמה קץ לחייה לאחר מאבק בדיכאון, והוא נשאר לטפל בשני ילדיו. אחותו ההריונית מירה (לוסי איוב) עוברת לסייע לו, בעודה מתמודדת עם צרות משלה, ודי מהר הוא מבין שהעבודה שהתרגל אליה לא יכולה להמשיך ככה: אחת המטופלות שלו התמודדה עם משבר חריף בזמן שהוא היה עסוק באובדן אשתו, ועד שהוא מצליח להתחיל לעזור לה הוא עוד נאלץ לקטוע את הפגישה באמצע. בלילה, כשהילדים ישנים והרעש של חיי היומיום נחלש, הוא יכול להמשיך מהמקום שבו עצר.
הפרקים של "טיפול לילי" - יהיו עשרה כאלה, וארבעה מתוכם נשלחו מראש למבקרים - נשענים בעיקרם על קרוסלת טיפולים ומטופלים. אבל מי בדיוק ירצה להגיע לטיפול באמצע הלילה? זאת בדיוק הנקודה: מדובר באנשים מורכבים יותר, כאלה שבאספקט כלשהו של חייהם הנורמטיביות היא מהם והלאה. נועם (ירון ברובינסקי) הוא המנהל היהיר של מחלקת טיפול נמרץ, יסמין (שירה האס) חווה את העולם דרך משקפי מציאות מדומה, אפי (תומר יוסף) הוא סוחר סמים מתוסבך וסימנטוב (יעקב זדה-דניאל) הוא דתי אדוק שעבר טראומה ועוד לא מבין אותה. כל אחד מקבל את מנת זמן המסך שלו, ומדי פרק גם יש פלאשבקים לנקודות מפתח בחייהם, כשלואי "מלווה" אותם.
מול המטענים הפרטניים של המטופלים, ללואי אין מישהו שישמע על המשבר האישי שלו. הוא לא נוגע במטופלים, אחותו עמוסה בלהיות אמא מחליפה לילדיו, והיחידה שמציעה לו חיבוק - פיזי ומטאפורי - היא נגה (דאנה איבגי), ידידה חדשה מהסופר השכונתי שאולי לא תישאר בגדר ידידה עד סוף העונה. ובין האישי, המקצועי והפלאשבקי הקאסט של "טיפול לילי" מתפקע מרוב הופעות אורח: רננה רז, לנה פרייפלד, פיראס נסאר, לי בדר, עידית טפרסון, נורית גלרון, ארקדי דוכין והרשימה לא עוצרת כאן. בהנחה שכבר אין צורך להחמיא לסוויד, שמגלם את לואי בכישרון האופייני שכל ישראלי מכיר, מעניין לציין לטובה דווקא את יוסף שמגיע מרקע מוזיקלי. והשד יודע איזה קשה זה לבלוט בקאסט שמונה גם את האס וגם את איבגי.
מלבד השחקנים, יש ל"טיפול לילי" שני שמות חשובים מאחורי הקלעים. האחד הוא כספי התסריטאי, שזוהי יצירת הביכורים שלו - פרט שניכר בחלקים רבים לאורך הפרקים, למרות הכישרון הברור. השני הוא גבריאל ביבליוביץ', עד לא מזמן הבמאי והעורך הראשי של "חתונה ממבט ראשון", וכל מי שצפה בה כבר יכול להבין באיזו עדינות הוא מביים כאן את סצינות הטיפולים השונות. העניין הוא ש"טיפול לילי" רוצה לתפוס מרובה, ויוצאת לא פעם מהקליניקה במהלך הפרקים הערוכים היטב. יש בה גם טיפולים וגם משפחה וגם אובדן וגם התאהבות ואפילו גם נקמה, וזה הרבה "גם" בשביל סדרה שרוצה להיות אנושית, אינטימית וחמימה.
עוד מכשול, אבל כזה שיש לקחת בעירבון מוגבל, הוא העובדה שב"טיפול לילי" אין דמויות - יש סטיגמות. הגבר השמוק, הצעירה הנוירוטית, העבריין המזרחי. ובראשיתה של הסדרה, כל אחד מהשחקנים הלרוב-מצוינים הללו משחק את הדמות שלו כאילו הוא במערכון ב"ארץ נהדרת". כאילו הוא בא לספרינט זריז, ולא לריצת מרתון של דרמה עילאית. רק שבדיוק כמו עם הטיפולים עצמם, גם הסדרה יודעת להתגבר על המפגש הראשון והמביך. בסוף מגיע הקליק, ואפילו לא בסוף אלא ממש תוך כמה פרקים.
וחשוב להבהיר, התלונות על הדמויות ממש לא תקפות לעוגן הראשי של "טיפול לילי". ניכר שכספי שם את כל הז'יטונים שלו על סוויד - וניכר שהוא פודה אותם אחד אחרי השני. לואי שלו מגולם באותה רגישות שבה מצופה ממנו להתייחס למטופלים שלו, וזה המפתח לדמות הנפלאה שמובאת פה. לא גדולה מהחיים, אלא החיים עצמם בדיוק: מצד אחד מדובר בגבר שבור, מצד שני הוא מוצג כגיבור על שרק בחר להתיישב על כורסת הפסיכולוג. וכש"טיפול לילי" פונה להוליווד, לא בקנה המידה אלא בהיבט של התסריט הפלסטיקי, סוויד מתגלה כמצפן אנושי של אמפתיה ושפיות. אם זה אכן מרתון, כדאי לכולם להתמיד בו.