קבלו מתכון אש שיוצא מושלם בכל פעם בלי להתאמץ: קחו שתיים מהסדרות הכי מוצלחות ומצליחות מהעשור האחרון, ערבבו אותן, הוסיפו כוס שלמה של יוצרת שכל מה שהיא נוגעת בו הופך לזהב וכל סדרה שלה היא להיט ענק. כדאי להוסיף גם שחקנית ראשית פצצת על, אבל זה רק בונוס למשקיענים. חכו עד שרותח ואז תעלו אותה לנטפליקס. וזהו, זו כל התורה, תיק-תק והכל מוכן. והסוד? הסוד הוא בחומרי הגלם.

בקיצור: ברוכים הבאים ל"עולה להתקפה" ("Running Point"), הקומדיה החדשה שבסבירות גבוהה תהפוך ללהיט הבא מבית נטפליקס, ואלוהים יודע ששירות הסטרימינג צריך אחד כזה. היוצרת היא מינדי קיילינג, לנצח קלי מ"המשרד" אבל גם מכונת הלהיטים שחתומה על "פרויקט מינדי", "אמת או חובה" ו"חיי הסקס של נערות קולג'" הנהדרות. הפעם היא שבה לשתף פעולה עם אייק ברינהולץ ודיוויד סטאסן, שותפיה מימי "מינדי". והשחקנית הראשית? הכוכבת (ואייקון המין) קייט הדסון.

לא צריך יותר מזה כדי להפוך סדרה ללהיט, אבל במקרה של "עולה להתקפה" גם העלילה לבדה הייתה מספיקה כדי למשוך צופים - כי היא באמת שילוב מושלם בין "טד לאסו" ל"יורשים". איך הסדרה עם הכי הרבה לב בסביבה והסדרה עם הכי פחות לב בסביבה משתלבות ביחד? לא רע: הקומדיה של קיילינג ושותפיה מספרת על משפחה לבנה וטחונה להפליא, שלה עסק משפחתי מצליח ומכניס. במשפחה יש ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת, שעובדים בעסק וחולמים לנהל אותו. נשמע מוכר? רק שהפעם האבא כבר בעולם הבא והבן הבכור הוא היורש של המפעל המשפחתי, עד שצירוף נסיבות שכוללות סמים, נהיגה ועוברי אורח גורם לו לעזוב את המשרה הנחשקת ולבחור באחותו בתור הנשיאה החדשה. וזה קורה למרות שעד לאותה נקודה האחות שימשה בתור אחראית תרומה לקהילה ותו לא, בלי שום ניסיון תעסוקתי רלוונטי משלה.

במקרה הנוכחי, העסק המשפחתי הוא אחד ממועדוני כדורסל הגברים המצליחים והגדולים ביותר ב-NBA, קבוצת ה"לוס אנג'לס וייבס" הפיקטיבית. וכאן נכנס האלמנט ה"טד לאסו"-י: סדרת ספורט שלמעשה אינה סדרת ספורט בשום צורה, ומציגה על המסך פחות משלוש דקות של משחק כדורסל בפועל, או כך לפחות בששת פרקיה הראשונים מתוך עשרה. זה תרגיל זול, להוסיף ספורט לתפאורת הסדרה כדי לגרום לגברים סטרייטים לצפות בה. זה כמו שנשים בוחרות לספריהן גיבורים זכרים או מתחבאות מאחורי שם עט גברי כדי שגם המין הגברי יקרא את היצירות שלהן. אבל אי אפשר להתכחש לעובדות: זה עובד יופי. גם ב"טד לאסו", שהצליחה לפנות לקהל גברי למרות שזו סדרה שלא באמת מתעסקת בכדורגל, וגם ב"עולה להתקפה", שלא מצליחה להתעלות לגבהים של אמהותיה הרוחניות אבל מספקת את הסחורה. 

כי כדי להיות סדרה אדירה באמת, צריך בראש ובראשונה להביא משהו חדש לשולחן. להיות פורצת דרך, להעז. "עולה להתקפה" לא מתיימרת לעשות את זה. היא נבנתה מראש כדי להיות עוד מאותו הדבר, והיא עומדת במשימתה בצורה נפלאה. חוץ מזה, חסר לה העומק הרגשי, המורכבות והעדינות שיש בשפע - ובדרכים שונות לחלוטין - הן ב"יורשים" והן ב"טד לאסו". היא ממש לא קרובה לרמתן. אבל עדיין, גם בלי כל אלה, מדובר בסדרה קלילה נורא ומהנה בהתאם, עם הרבה אנרגיות ועם המון אופטימיות וחיוך. הייתי אומרת שהאצבע מקליקה מעצמה על כפתור "המשך לפרק הבא", אבל אנחנו בנטפליקס, אפילו אצבע לא צריך להזיז כאן בשביל להמשיך לרבוץ מול המסך ולסיים את כולה תוך ערב אחד.