"הבנים" ("The Boys"), על שלושת עונותיה הראשונות, יצרה סטנדרט חדש בכל מה שקשור לסדרות טלוויזיה מבוססות קומיקס. לא עוד תוכן ילדותי, צבעוני ומטופש לכל המשפחה - אלא תוכן נועז יותר, שנועד להעביר מסרים סאטיריים, חתרניים ובוטים, ורצוי כמה שיותר מדממים. לכן זה לא מקרי שהציפיות לעונה הרביעית של אחת מסדרות הדגל של אמזון פריים היו בשמיים. בעולם מוצף בסדרות גיקיות עדלאידע, שאיכות היא בגדר המלצה עבורן (היי מארוול) וכמות היא שם המשחק, "הבנים" תמיד הייתה ים של כיף מהול בליטרים של דם, איברים כרותים, הפרשות גוף מצחינות, בדיחות על ארגוני השמאל והימין הרדיקליים ותרבות ה-Woke בארה"ב. בקיצור, אף אחד לא חסין מהמקלדת של יוצר הסדרה אריק קריפקה, ואפילו הצופה הישראלי הממוצע יכול למצוא בה הקשרים רלוונטיים למה שקורה כאן. אבל לא באנו לדבר פוליטיקה, באנו לדבר על העונה הרביעית של "הבנים", שנפתחה בסוף השבוע בקול תרועה וענות חלושה.
רגע לפני, צפירת הרגעה. אם לא צפיתם בסדרת הספין-אוף הנהדרת "דור ה-V", אל דאגה. העלילה של העונה הנוכחית לא מושפעת ממה שקרה באוניברסיטת גודולקין לגיבורי על, והאירועים שלה מוזכרים בצורה אגבית. ועוד ידיעה שהגיעה זה עתה: יומיים לפני פתיחת העונה הרביעית, קריפקה הכריז קבל עם וחשבון ה-X שלו כי העונה החמישית של "הבנים" תהיה גם האחרונה. בהתייחס לפתיחה הצולעת של הרביעית, זוהי (כנראה) החלטה חכמה.
העונה הרביעית נפתחת כשהומלנדר (אנטוני סטאר) עומד למשפט באשמת רצח. כזכור, הוא פיצלח בלייזר את ראשו של מפגין אחרי שזרק בקבוק פלסטיק על בנו. במקביל למשפט, הומלנדר מחפש ריגושים חדשים כדי להתמודד עם משבר אמצע החיים שפוקד אותו. ומה מרגש יותר מלשסע את החברה האמריקאית בעצמה? את הרעיון הזה הוא שואב מסיסטר סייג' (סוזן הייוורד, "כתום זה השחור החדש"), גיבורת על חדשה שהיא בייסיקלי האדם הכי חכם בעולם. היא משמשת לו יועצת קרובה ואנטיתזה לכל הלקקנים סביבו. דמות נוספת שמצטרפת לשבעת גיבורי העל הסלבס של ארגון ווט היא פיירקרקר (ואלורי קארי, "בית השקרים"), ספק-גיבורת על ספק-תחנת שידור רפובליקנית של פייק ניוז באישה אחת.
כשהומלנדר מתמודד עם המשבר הפרטי שלו, ביל בוטצ'ר וכל אחד מהבנים מתמודדים גם הם עם משברים משל עצמם: פרנצ'י (תומר קאפון) עובר משבר בנטייה המינית שלו (תוך התעלמות מוחלטת מקו העלילה שאפיין אותו בעונות הקודמות), קימיקו חווה פלאשבקים מהעבר, בוטצ'ר מוקצה מהחבורה ומתמודד בעצמו עם גידול בראש אחרי מנת יתר של תרכובת וי, סטארלייט נמצא במשבר זהות כללי ויואי מוצא את עצמו במשבר משפחתי. בקיצור, העונה הזו קריפקה החליט להכניס את כל הדמויות שלו לתוך טיפול פסיכולוגי של "מי אני, מאין באתי ולאן אני הולך?". זה מתיש ובעיקר מעצבן. אה, וג'פרי דין מורגן מבליח כאן, במה שנראה כתפקיד שנועד בעיקר לפרומואים של הסדרה ולא כזה שישפיע יותר מדי על העלילה. ימים יגידו אם מדובר במשכורת מיותרת או תפקיד לפנתיאון, אבל אפשר להמר כבר מעכשיו על האופציה הראשונה.
זה לא חדש שקריפקה כבר סטה מזמן מהעלילה הראשית של הקומיקס שעליו הסדרה מבוססת. ובכל זאת, הוא תסריטאי מספיק מוכשר באפיון דמויות ויצירת עלילות מעולות. אבל הפרק הראשון של העונה בקושי מתניע, בפרק השני הגיר כבר תקוע ובשלישי הרכב הזה כמעט שובק חיים. בכל מקרה, לא הכל נורא כאן. "הבנים" עדיין פאק'ד אפ מספיק כדי להצחיק ומספיק סאטירית כדי להחזיק עניין ולהיות רלוונטית. אנטוני סטאר עדיין ענק ומושלם לתפקיד גיבור העל הדמוני. למרות דיאטה משמעותית בזמן המסך שלו, קארל אורבן עדיין כובש עם החיוך הממזרי. ורק תומר קאפון שלנו קצת הולך לאיבוד. בסוף היום, הצופה נשאר ביד עם טו מאץ' טלנובלה בידיים מאשר סדרת הקומיקס המחליאה שהוא למד לאהוב.
התגובות הפושרות עד קרירות ברשת לעונה הנוכחית לא משאירות מקום לספק: זו כנראה הפתיחה החלשה ביותר בהיסטוריה הקצרה של הסדרה. ואם זה הולך כמו ברווז ונשמע כמו ברווז - אתם כבר יודעים את ההמשך. השינוי המהותי בעונה הנוכחית בא לידי ביטוי בכמה החלטות תסריטאיות תמוהות, למשל יותר מדי עלילות משניות שנפתחות כבר בפרק הראשון, וגם ה-Gore האבסורדי שאפיין את הסדרה מרגיש דליל. כשסף הריגוש עולה מעונה לעונה (עיין ערך עונה שלישית, פרק ראשון), אי אפשר להאשים את המעריצים באדישותם לפתיחת העונה. והבחירה של קריפקה להוריד את רמות האלימות של הסדרה יכולה הייתה להיות בסדר אלמלא הבחירה בסיפורים שאפשר היה להשמיט בקלות. אגב, זה המקום להזכיר כי מדובר באלימות גרפית שלא משאירה מקום לדמיון והטריגרים בהתאם. ראו הוזהרתם.
נכון לכתיבת שורות אלה, "הבנים" בעונתה הרביעית מרגישה קצת כמו הצל של עצמה וסובלת מפתיחה אנמית וחלשה. אפשר רק לקוות שקריפקה הכין מספיק ארנבים בשרוול כדי שנצא ממנה עם טעם של עוד. אבל יש מצב שהסטייה המוחלטת שהוא לקח מהקומיקס גרמה לבייבי שלו, בדומה לדמויות שלה, להיכנס למשבר זהות. "הבנים" לא יודעת מה היא רוצה להיות כרגע: סאטירה, דרמה או טלנובלה. כשהיא תיסגר על כיוון, גם אנחנו נוכל להנות ממנה כמו פעם.