נתחיל מהסוף: עם 29 מועמדויות לפרס האמי, קהל אדוק ונאמן והמון הומור שחור - הסדרה "מה שקורה בצללים" (What We Do in the Shadows) חוזרת לעונה השישית והאחרונה, וזה לא דבר של מה בכך. עצם העובדה שקומדיית אימה הצליחה לשרוד שש עונות, במיוחד בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית שסדרות בה מתבטלות חדשות לבקרים, היא אדירה ומבורכת לכשעצמה.

פתיחתה של העונה האחרונה המשודרת ב-yes היא הזדמנות גם עבור מי שעדיין לא הספיק להגיע אליה, לחוות את הסדרה הקורעת, שהיא כולה הומור מטורף, מדמם ובעיקר מאוד מקורי. היא כאן בזכות ולא בחסד - והיא, סליחה על הקלישאה, בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו. 

כדי להבין את סדר גודל ההצלחה של הסדרה, כדאי לקחת כמה צעדים אחורה ולהסביר את הרקע להיווצרותה: בשנת 2014 יצא הסרט "החיים בצללים", אותו כתבו וביימו טאיקה וואיטיטי (שמאז הצליח רבות בהוליווד עם "ג'וג'ו ראביט" ו"תור: רגנארוק") וג'מיין קלמנט ("טיסת הקונקורד"). שניהם גם כיכבו בסרט - שהיה שילוב של קומדיה שחורה, אימה וסרט מוקומנטרי - ושעלילתו מתארת את חייהם של חבורת ערפדים החיים בשותפות בדירה בוולינגטון, ניו זילנד, ומתמודדים עם אתגרים שונים בהיותם ערפדים עתיקים המנסים לחיות לצד בני אנוש מודרניים במאה ה-21.

מה שקורה בצללים, הסרט (צילום: באדיבות yes, יחסי ציבור)
מה שקורה בצללים, הסרט | צילום: באדיבות yes, יחסי ציבור

הסרט אומנם לא הופץ באופן נרחב בכל העולם (בישראל, למשל, הוא כלל לא הגיע לבתי הקולנוע), אך עם הזמן הוא קיבל מעמד של קאלט ונכנס לפנתאון של סרטי הקומדיה הטובים של השנים האחרונות - ובצדק רב. ההומור היה מקורי ומלא ברפרנסים "עצמיים" של סרטי ערפדים לאורך השנים, העלילה משוגעת לחלוטין, הדמויות חסרות מעצורים - ובעיקר בלטו היכולות הקומיות הייחודיות של קלמנט ו-וואיטיטי. כל אלה יצרו רושם של קומדיה מקורית וחד פעמית, עד שהחליטו להפוך את הסרט לסדרה.

"מה שקורה בצללים" נולדה בשיא תקופת ה"פיק טי.וי", אותה תקופה שאת התחלתה מייחסים לתחילת/אמצע שנות האלפיים, ואת דעיכתה לשנת 2023, עם שביתת התסריטאים. בדרך הייתה תקופת השיא של חברות הסטרימינג (בין היתר בעקבות מגפת הקורונה ותקופת הסגרים), וכזכור, בימים ההם, כשהביקוש לתוכן טלוויזיוני עלה באופן דרמטי, נוצר גל של סדרות מבוססות על סרטים מצליחים. "מה שקורה בצללים" הייתה יכולה להיות עוד סדרה שהיא חלק מטרנד ולהיעלם באותה מהירות שהיא הגיעה - אבל זה ממש לא מה שקרה. 

וואייטיטי וקלמנט, שחתומים גם על הסדרה, הצליחו לשמור על הטון וההומור הייחודיים של הסרט. הם לא המשיכו עם הדמויות המקוריות אלא כתבו חדשות בצורה חכמה ומדויקת, וכן השכילו לצרף אליהם לסדרה מפיקים ומפיקות, וכותבים וכותבות מנוסים ומצליחים בתחום הקומדיה, שתרמו גם כן לאיכות שלה. הצוות שמר על הטון הייחודי של הסרט המקורי לאורך כל העונות, ובמקביל כתב עלילות חדשות עם זומבים, מפלצות, ייצורים משונים וטוויסטים על-טבעיים. יותר מהכל, הם הצליחו לגרום לקהל המעריצים ההולך ונבנה של הסדרה לאורך השנים להמשיך לצחוק בקול, בכל עונה מחדש.

בעונה השישית אנחנו חוזרים לדמויות האהובות שנשארו בדיוק איפה שהשארנו אותן בסוף העונה הקודמת - על הספה בסלון ביתם בסטטן איילנד: ננדור "חסר הרחמים" (קייוון נובאק), שהוא למעשה רחום הרבה יותר ממה ששמו מרמז; לזלו האצילי והמאוד-בריטי (מאט בארי), חובב המין וניסויים מדעיים שנשוי לנדיה (נטשיה דמטריו), ערפדית ממוצא יווני שאוהבת לחיות כערפדית נהנתנית, אבל גם נוטה להתרפק על עברה בתור בת אנוש; וקולין רובינסון (מארק פרוקש), ערפד אנרגיה שניזון מאנרגיה של בני אנוש וערפדים, אותה הוא שואב בטקטיקות חכמות של שעמום ותסכול; בל נשכח גם את גיירמו (הארווי גיין), הנאמן לשעבר של ננדור, שמנסה להמציא את עצמו מחדש מחוץ לביתם.

הליהוק הוא נדבך משמעותי שהפך את "מה שקורה בצללים" לסדרה שאולי התחילה בתור "אחות קטנה" של סרט מצליח, אבל הפכה ליצירה שגם עומדת בפני עצמה ולעיתים אף מתעלה על המקור: צוות השחקנים מורכב ברובו מקומיקאים בריטים מנוסים, שהצליחו לשדרג את הדמויות שלהן עם תזמון קומי פנומנלי ויכולת אלתור אדירות; מלבדם, גם האמריקאים בקאסט עשו עבודה יוצאת מן הכלל, ובראשם פרוקש - עם אחת הדמויות הכי מקוריות ולא משעממות בסדרה, וגיין - שבלט מהרגע הראשון חרף היותו השחקן האנונימי שהיה עם צאת הסדרה. 

לטובת המעריצים הקיימים, כדאי לציין ששלושת הפרקים הראשונים של העונה השישית לא ממש מגיעים לשיאים של הגאונות הקומית שנראו בכמה מהפרקים הטובים ביותר בעונות הקודמות, אבל הם בכל זאת ממשיכים לספק המון פאן, כפי שהסדרה היטיבה לעשות כבר בתחילתה. בפרקים הראשונים יש תגליות מפתיעות, דמויות שממשיכות להתפתח לכיוונים חדשים בחייהן ודמויות שממשיכות גם בדפוסים ישנים. במובן הזה, "מה שקורה בצללים" ממשיכה באותו קו של קומדיה מטורללת שמספקת קווי עלילה מהמשוגעים שנראו על המסך הקטן, והעקביות שלה היא לחלוטין אחת הסיבות להצלחתה.

בשונה מסדרות רבות ואחרות שרצות במשך שנים, "מה שקורה בצללים" לא איבדה את הזהות שלה לאורך השנים, ויוצריה הצליחו לשמור בכל העונות על אותה אווירה ועל אותה רמת פאן וטרלול - גם אם כמו בכל סדרה היו בה כמה פרקים טובים יותר וגם כאלו שהרבה פחות.

"מה שקורה בצללים" עומדת להגיע לסיומה, וכל מי שמעורב בה יכול לטפוח לעצמו על השכם, על ההצלחה חסרת התקדים בהפיכת מה שהיה אמור להיות ספין אוף לסרט מצליח - לסדרה מצליחה לא פחות, שכעת היא עומדת בפני עצמה וממוקמת במקום מכובד ברשימת הקומדיות המקוריות שנראו על המסך הקטן בשנים האחרונות. אז אם הגעתם עד לכאן ועוד לא ראיתם אף פרק שלה, רוצו לעשות בינג׳, רגע לפני שהדמויות הקורעות האלו יורדות מהמסך.