עוד לפני ש"הראש" מתחילה היא מבהירה: אנחנו בשנת 2021, על כל מה שמשתמע מכך. ודרמת המתח החדשה של קשת 12 לא רק מתרחשת בשנה הזאת, אלא גם נכתבה, צולמה ונערכה לא רחוק ממנה. כלומר - מספיק זמן לפני המלחמה, כשלא היו שבתות שחורות לשלב בעלילה והקונספציה עוד הייתה קונספציה.
מאחורי "הראש" עומדים היוצרים רון לשם, דניאל אמסל, עמית כהן והבמאי אופיר לובל - מי שבכל מיני הרכבים דומים הביאו בעבר את "אופוריה", "כפולים", "שעת נעילה", "בוגד", "שמים אדומים", "רוח צפונית" ו"ילד רע". במקור היא נקראה "האויב שבתוכנו", באנגלית (לרבות מכירה מבעוד מועד לנטפליקס) היא "Trust No One", אבל השינויים המובנים הללו, שהפכו להכרחיים מאז פרוץ המלחמה, הם בגדר קוסמטיקה. במהות, עדיין מדובר בסדרה עם מילות מפתח מוכרות מאוד, מוכרות מדי: זייתון, שיפא, דיר אל-בלח. מה שכן, האירוע המכונן של "הראש" הוא דווקא של דליפת מידע מסווג, ולא של דליפת מחבלים ארצה.
אומנם איתמר מולכו (יהודה לוי) הוא רק בן 40 ומשהו, אבל הוא כבר ראש השב"כ שנכון לעכשיו לא מודח על ידי אף אחד. דליפת המידע המדוברת של "הראש" מובילה לסחרור ביטחוני - ולפי ההבטחות תגרום בהמשך גם לסחרור אישי, שנוגע לאנשים הכי קרובים אליו. את קאסט הסדרה משלימים אושרי כהן (בק-טו-בק עם "בקרוב אצלי"), יעל אלקנה (בק-טו-בק עם דרמה ביטחונית אחרת, "תחריר"), מלי לוי, אימרי ביטון, אמיר בנאי, לונא מנסור, גיא עמיר, אור בן-מלך ותיקי דיין. בנאי, למשל, הגיע ל"הראש" עם אוסף תמונות ילדות אמיתיות שלו שבטח נודבו על ידי אמא אורנה. מלי לוי, למשל, תהיה חייבת להתפתח למקומות בשרניים יותר מאשר "אשתו של ראש השב"כ". אלקנה, למשל, מגלמת דמות שנקראת ילי נוריק. שם מפוברק די מפתיע יחסית לסדרה שאורי גרוס לא חתום עליה.
אבל כשמדובר בסדרה בפרופיל כה גבוה עם שחקנים כה מוכרים, אין מנוס מלחבר את "הראש" לאירועים ומגמות מהיקום האמיתי - היקום שבו שנת 2023 היא העבר, לא העתיד. הדוגמה הכי מובהקת היא מנסור, שחקנית טובה ("פאודה", "רוח צפונית") ששילמה בחודשים שאחרי 7 באוקטובר מחיר לא מבוטל ולא סביר על זהותה. זה התחיל עם רודפי הערבים הקבועים בעמודי הבידור שקיטרו על "שתיקה רועמת" מצד שחקנית שניצבה בסיטואציה בלתי אפשרית, נמשך עם לייקים שלכאורה סומנו והוסרו לפוסטים ממש ממש סבירים, ודי נעצר שם, כשהכל מאוד רגיש לכל הצדדים. בחיים עצמם רדפו את מנסור כי היא ערבייה בישראל, בסדרה רודפים את דמותה העזתית כי היא משת"פית של השב"כ. והשילוב הזה לא רק מעניק ל"הראש" ממד נוסף של רלוונטיות, אלא גם מסמן את התפקיד של מנסור בתור אחד המשמעותיים ביותר בסדרה. כל צעד של הדמות, כל מילה שאולי תיאמר על השחקנית, ככה תתפתח כאן דינמיקה שאין הרבה ממנה במציאות. בטח שלא מאז המלחמה.
המושגים שחוזרים על עצמם ב"הראש" הם כאלה שלא זזים מראש סדר היום כבר 18 חודשים, ולכן הם הופכים את העלילות וההסתעפויות בה לכאלה שכן מרגישות קלות להבנה - בניגוד לסלט המידעים שהרבה פעמים מאפיין סדרות מבתי חרושת דומים לשלה. ולמרות שהיא רק התחילה, היא למעשה סיבוב פרידה. הדרמה המושקעת היא פחות או יותר הסדרה הביטחונית האחרונה של העידן הנוכחי, ובקרוב נתחיל לשמוע ולראות סדרות שממש מתרחשות במלחמה או נוצרו בצלה. גם אחר כך, אפילו בעוד עשורים, 7 באוקטובר יהיה אלמנט שאי אפשר יהיה להפריד מאף תסריט של אף מותחן. לכן זו לא פרידה מהז'אנר, כי מספר ה"פאודות" שיהיו כנראה יתעלה על הכמות שהייתה עד עכשיו. זו פרידה מהיכולת של סדרה ביטחונית לא לשאול שאלות או לפקפק בעצמה, ועדיין לעבור כיחסית אמינה. פרידה מתוכנות יודעות-כל וקובעות-כל, פעם קוראים להן "בעלת האוב" ופעם "יגואר". פרידה מהמילה המאוסה הזאת, קונספציה, ומהתמימות והיהירות שמאפשרות לראש השב"כ להוציא עוד הודעת "לא היה ולא נברא".
תגובות