זה התחיל קרוב למושלם - אפשר כמעט להגדיר את זה כאהבה ממבט ראשון. אישה לא צעירה, בעלת שיער לבן ומחשבה חדה - מדלין מטלוק בכיכובה של קתי בייטס הנהדרת - מתגנבת לתוך ישיבת שותפים של משרד עורכי דין מפונפן, משתמשת בגיל שלה כמעין גלימת היעלמות של אנונימיות ומצליחה להשיג בדיוק את מה שרצתה: משרה בחברה. פלא שהתאהבתי?
כי נכון, לראות על המסך נשים חריפות, מצחיקות ואמביציוזיות שכבר עברו את גיל הפרישה תמיד עושה את זה, אבל "מטלוק" ("Matlock") - החידוש של רשת CBS לדרמה המשפטית האמריקאית בעלת אותו השם ששודרה אי אז באייטיז ובניינטיז, שזמין מעכשיו ב-yes וב-HOT - נראתה כמו הרבה יותר מזה. היא עשתה רושם של סדרה קצבית ומהודקת, חכמה נורא, סוחפת ומודעת לעצמה. במילים אחרות, כל מה שדרמה משפטית טובה צריכה להיות, ואפילו יותר מכך. למעשה, היא הזכירה מאוד את קודמתה בתפקיד, "הטובות לקרב" הנפלאה, שהתחילה חלש אבל הגבירה כל כך חזק עד שהפכה לאחת מהסדרות הבועטות, האמיצות והחכמות בנוף הטלוויזיוני. לא רק זה של הדרמות המשפטיות, בכלל. עם גיבורה שהיא אישה לבנה בשנות ה-70 לחייה, אמיצה וחכמה שאף אחד לא יכול עליה, "מטלוק" נתלתה באילנות גבוהים.
לכן, מאכזב אך בלתי נמנע להודות שהיא לא עומדת ברף שהציבה לעצמה. "מטלוק" הייתה יכולה להיות הרבה יותר מזה; אך יותר מכל, היא סדרה ילדותית. סוף הפרק הראשון הראה זאת בצורה הטובה ביותר: כשמדלין מטלוק חוזרת לביתה מתגלה הטוויסט הגדול של הפרק, ושל הסדרה בכלל - מטלוק הוא בכלל לא שמה האמיתי. קוראים לה מדלין קינגסטון, והיא לא אלמנה חבוטה וענייה של בעל בוגד, אלא אישה אצילה ממעמד גבוה שנמצאת בזוגיות מאושרת עם בעל מאוד חי ומאוד תומך. היא מגדלת את נכדה האוהב והאהוב אלפי מפני שאמו, בתה, מתה כתוצאה מנטילת מנת יתר של אופיואידים. מטרתה של קינגסטון בסדרה היא אחת: לגלות מיהו השותף במשרד אשר הסתיר מסמכים שיכלו למנוע התפשטותה של מגפת האופיואידים האמריקאית, להסיר את אותן תרופות מהשוק עשר שנים מוקדם יותר ולמנוע את המוות של בתה בעקיפין.
"לאישה בגילי לא מציעים תפקידים כאלה": קתי בייטס בריאיון ל-mako
אך העלילה הזו כשלעצמה היא לא החלק הבעייתי. טוויסטים זה אחלה. למעשה, הבעיה היא לא בהכרח תסריטאית כמו שהיא בימויית: במקום להשאיר סימני שאלה בכל מקום, ולסמוך עלינו, הצופים, שנקלוט את הרמזים הדקים ונרכיב את הפאזל בעצמנו - "מטלוק" מתייחסת אלינו כאילו אנחנו חבורה של מטומטמים. חדר העבודה של מדלין מטלוק מעוטר בלוח שעם ענק מלא בתצלומים ענקיים של החשודים לצד ראיות וגזירי עיתון, עם חוטים שמחברים ביניהם (למה בעצם החוטים האלה משמשים? לילה של מחשבות). היא ובן זוגה חוזרים בקול רם על המטרה, שהיא למצוא את האשמים במחדל - ואומרים אחד לשני משפט מטופש בסגנון של "אנחנו חייבים למצוא את מי שאשמים במחדל" - שורת דיאלוג מגוחכת, כי יש לכם לוח שעם ענק באמצע החדר, ברור שאתם לא צריכים להסביר אחד לשני למה הוא נמצא שם. לא, מטרתה היחידה של השיחה הזו היא אך ורק כדי שהצופים יבינו מה מתרחש. זה מביך. ואם כל זה לא מספיק, אז פינקו אותנו גם בפלאשבקים לאירועים שהתרחשו לאורך הפרק, כלומר לפני דקות אחדות, כדי שנבין איך הסתתרה לה ברקע כל הזמן העלילה האמיתית של הסדרה. נו באמת.
יתר הסדרה, בדומה למקור עליו היא מבוססת, בנויה כך שבכל פרק החבורה מתמודדת עם מקרה משפטי חדש. הם כמעט נכשלים אך ברגע האחרון מדלין מצילה את המצב בזכות חושיה המחודדים ותושייתה הבלתי נגמרת. היא תמיד חכמה יותר מכולם - יותר מהיריבים שלה, יותר מהבוסית שלה, גם יותר מהצופים. הכל מתוכנן, אף אחד לא תופס אותה לא מוכנה, כל תוכנית שלה מצליחה. אין לה שום חולשה. המזל היחיד שלה הוא בייטס, שאיכשהו מצליחה להעניק לה ממד של אנושיות והופכת אותה למעוררת הזדהות למרות הכל ואף על פי כן.
עוד נקודה של ילדותיות מוקדשת לאחת מהשחקניות הבולטות פחות בקאסט: לאה לואיס, שמגלמת את דמותה של שרה, עורכת הדין הזוטרה שעובדת לצד מדלין. ההרמיוני שלה, אם תרצו. היא אומנם לא דמות חשובה, אבל המשחק שלה כל כך מוגזם שקשה להתעלם ממנו. זו תצוגת משחק שמתאימה יותר לתוכנית ילדים, לא לסדרה שמיועדת לאנשים שעברו את גיל 14. ובכלל, גם היא וגם בילי - ה"רון וויזלי" - לא מעניינים מצד אחד, וגם לא מהווים הפוגה קומית מספיק מוצלחת מנגד. סתמיים לחלוטין, תפאורה. באסה.
אבל את כל זה אפשר להגיד רק כאשר לוקחים את "מטלוק" ברצינות, ובוחנים אותה בקנה מידה של סדרה איכותית. אפשר גם לעשות לה הנחה, ולהגיד שזו סדרה מטופשת, אחת כזו לטגן מולה את המוח, ודי להיות טרחנים. כיף וזהו זה. וזה נכון - מהרגע שמתמסרים לגריעותה, "מטלוק" לגמרי עושה את העבודה. היא מהירה ומהודקת, ובייטס שובת לב מהרגע הראשון, גם את לבן של הדמויות סביבה וגם את של הצופים. ואי אפשר להגיד שלצפות בה זה סבל. היא יכולה גם להיות גרועה בקטע טוב. יש רגעים שבהם מתאים להימרח מול סדרה מפגרת א-לה "אמילי בפריז". יותר מזה, יש רגעים שבהם אי אפשר פיזית לצפות בשום דבר אחר. ואם זה המוד הנוכחי שלכם, "מטלוק" תתאים בדיוק. אם לא, תקוו שכמו "הטובות לקרב" גם "מטלוק" רק תשתבח, ותהפוך עם הזמן לכל מה שהיא הייתה יכולה להיות.