איפה: כאן 11
כמה: הביקורת נכתבה לאחר צפייה בפרק פתיחת העונה
המלצת tvbee: לצפות עד שנמאס (ולקוות שזה לא יקרה)
אף אחד לא ציפה שנגיע עד כאן. לרגעים היה נדמה ש"היהודים באים" זכתה ליותר שערוריות מאשר צופים, אבל בזכות אמון מעורר הערכה מהאנשים הנכונים, היא הצליחה להגיע לעונה רביעית, הישג לא מבוטל כשזה מגיע לסדרת מערכונים ישראלית. בעולם בו "ארץ נהדרת" ועמודי פייסבוק שונים מכסים כבר כל אמירה אפשרית על עניין אקטואלי כלשהו, "היהודים באים" השכילה לחזור אחורה בזמן, עם מערכונים היסטוריים והיסטריים שמדברים על היום לא פחות מעל אז - וזה הצליח לה.
"היהודים באים" היא כבר לא ניסיון תורן ליצור סאטירה. היא אמנם לא הגיעה (ואולי לא תגיע) לרמה של מוסד קומי כמו "זהו זה" או "החמישייה הקאמרית", אבל קללת "שבוע סוף" ואחיותיה חלפה באופן רשמי. וכש"היהודים באים" מגיע לשלב הבא בחייה והופכת לסדרה עם קהל ותיק וקבוע, גם אם לא גדול מספיק, היא צריכה להתחיל לחשוב מה הלאה. הפרק הראשון של העונה החדשה (המשודרת מדי יום שישי בכאן 11) לא הבהיר אמנם עד הסוף כמה היא מתכננת לשכלל את עצמה, אבל הוא חידד עד כמה אותה תנועה קדימה היא הכרחית.
במהלך שלוש עונות (שתיים בערוץ הראשון ואחת בתאגיד השידור כאן), רוב הדמויות המוצלחות של "היהודים באים היו תנ"כיות, מיוסף דרך לאה ועד משה. אלה דמויות מצוינות, מצחיקות וכתובות היטב - אבל הגיע הזמן להגיד את האמת - הן מיצו את עצמן. אם מסתכלים על "ארץ" כדוגמה לתכנית מערכונים שהצליחה לעשות את זה ובגדול (אבל פונה לקהל שונה ברובו מזה של "היהודים"), חלק משמעותי מהנוסחה שלה הוא העובדה שכמעט כל דמות מקורית, מצחיקה ככל שתהיה, לא תשרוד מעבר לעונה או שתיים. דמויות כמו הטורטלים, הפילוסים או לובה כבר לא יחזרו למסך בכל שבוע - וטוב שכך, כי הן נותנות לאחרות מקום להתפתח ולצבור לעצמן קהל. המערכונים של יוסף או של חבורת בית המקדש מפרק הפתיחה של "היהודים" מבהירים בצורה הטובה ביותר את הבעיה: הם מצחיקים, חדים, אבל גם לעוסים, ממוחזרים וצפויים מקילומטרים. זמנם תם.
ועדיין, מותר וראוי לצאת אופטימיים מפרק פתיחת העונה. המערכון על לוי אשכול, שבשיא מלחמת ששת הימים מגלה על כפתור סודי שמוחבא בתוך הרקטום שלו ויציל את המצב, היה מטופש להפליא ומצחיק להחריד; השימוש ברות הנדלר, נערה יהודייה משנות החמישים (בגילומה של שירה נאור, שהצטרפה באופן קבוע לקאסט) המקבלת מהוריה בובת ברבי ושיעור על אנטישמיות, היה לא פחות ממבריק, וכזה ששולח את הצופה לקלף עוד ועוד שכבות מהסיפור (רות הנדלר אחרת הייתה במשך שנים נשיאת "מאטל", היצרנית של בובות ברבי); וזה עוד אחרי שיא הפרק, בדמות המערכון המבריק שנבחר לפתוח את העונה כולה, ובצדק.
עד היום, "היהודים באים" נמנעה כמעט לגמרי מלגעת באופן ישיר באירועים או דמויות שנחשבים לאקטואליים. מחסור בחומר לעבוד איתו (או לחילופין: יוזמה אקראית של כותב מוכשר) הפגישו אותה לראשונה עם הדמות האקטואלית והנפיצה מכולן: ביבי. המערכון אמנם לא מתייחס לראש הממשלה נתניהו בשמו, אבל כשזוג מגיע לחנות הרהיטים רים בשנות השמונים ומוצא בה מוכר שמודיע להם על כך שהארון הנוכחי שלהם תומך באיראנים, אי אפשר לטעות. מהעיצוב האומנותי, דרך המשחק המצוין של עידו מוסרי ועד הטוויסט הכואב ברגע האחרון בדמות ארון קבורה - מדובר לא רק באחד המערכונים הטובים בתולדות התכנית, אלא גם באחד הטובים שנעשו על נתניהו. וכאלה, כאמור, לא חסר.
המערכון בחנות הרהיטים הוא בדיוק הכיוון אליו "היהודים באים" צריכה ללכת בעונות הבאות שלה. לא בהכרח סאטירה עכשווית או על נתניהו, אלא פשוט מערכונים שתופסים אותך לא מוכן. במקום להגיש את הפאנץ' בכפית, "היהודים באים" נתנה לצופים להבין בעצמם במי עוסק המערכון, וזה נפלא. בתור סדרה שזוכה לקהל שבשל לדברים נסיוניים בהרבה, טוב תעשה אם היא תרשה לעצמה להעז טיפה יותר, במקום ללכת שוב ושוב על בטוח.