הקריירה הענפה של יואן מקגרגור, שנעה בין סרטי אינדי לבלוקבאסטרים, היא עדות לוורסטיליות של שחקן חוצה ז'אנרים. מקגרגור הוכיח את היכולות שלו בין היתר בקומדיה, דרמה, מחזמר, פנטזיה ואפילו אנימציה - ועל אף שאת עיקר הקריירה שלו עשה בסרטים, בשנים האחרונות הוא מצא גם הצלחה רבה בסדרות, עם תפקידים מוערכים בין היתר ב"פארגו" ו"הלסטון" שאף זיכתה אותו בפרס האמי. תפקידים אלה מוכיחים לא רק את כישוריו של מקגרגור בתור שחקן, אלא גם את היכולת שלו לבחור תפקידים בחוכמה, כאלה שמוציאים ממנו את המיטב - וכעת הוא עושה זאת שוב עם "ג'נטלמן במוסקבה" ("A Gentleman in Moscow"), מיני סדרה חדשה מבית שואוטיים, המבוססת על רב-המכר מ-2016 של הסופר אמור טאוולס.
הג'טלמן המדובר של "ג'נטלמן במוסקבה" (שזמינה מעתה ב-yes ו-HOT) הוא אלכסנדר איליץ' רוסטוב: אריסטוקרט רוסי ששב לרוסיה ב-1921, לאחר שהות ממושכת בפריז. הרוסיה שרוסטוב חוזר אליה שונה לגמרי מזו שהכיר, ורוסטוב מואשם בהיותו "טפיל חברתי", כפי שהואשם כל מי שאתרע מזלו להשתייך למשפחת אצולה ברוסיה שלאחר מהפכת אוקטובר. הוא נידון למעצר בית בבית מלון לשארית חייו - ומובטח לו כי אם ינסה לצאת מחוץ לכותלי המלון, דינו יהיה מוות. את מעצר הבית הוא מבלה בחדרון בעליית הגג של מלון המטרופול במוסקבה, ועם הזמן הוא לומד להכיר לעומק את צוות העובדים של המלון וגם כמה מהאורחים הקבועים שלו. הסדרה מונה שמונה פרקים המספרים את סיפור חייו של רוסטוב מרגע המעצר, בקפיצות זמן שהולכות וגדלות, תחילה ימים, חודשים, שנה, ארבע שנים, עשר שנים ואילך, עד לשנות ה-50.
חשוב לציין: רוסטוב הוא אומנם דמות בדיונית פרי מוחו של טאוולס, אך הרקע לסיפור וכל מה שקורה סביבו מבוססים על ההיסטוריה האמיתית של רוסיה לאחר המהפכה הבולשביקית. "ג'נטלמן במוסקבה" בנויה בצורה שמזכירה סרט מסע, אלא שבמקום שהגיבור יעבור גם מסע חיצוני (הגעה פיזית מנקודה אחת לאחרת) וגם מסע פנימי (השיעורים שהוא לומד בדרך), המסע של רוסטוב מתרחש רק בין כותלי המלון. כמו גיבורי סרטי מסע, גם הוא פוגש בדרך (מהחדרון לחדר האוכל) שלל דמויות צבעוניות, רק שהוא נשאר במקומו במלון ואילו הדמויות שהוא פוגש באות והולכות, חלקן חוזרות, אחרות לא. כמו בסרטי מסע טיפוסיים, המפגשים עם הדמויות השונות מלמדות אותו דברים חדשים על העולם וגם על עצמו, ורוסטוב לא נשאר האדם שהיה בתחילת הדרך.
הדמויות האלו כוללות בין היתר את אוסיפ גלבניקוב (ג'וני האריס), שוטר קשוח מהמשטרה החשאית שמשגיח על רוסטוב מקרוב; מישקה (פהיטי בלוגון), חבר ותיק שחולק עם רוסטוב עבר מורכב והיום נמצא בצד השני של המהפכה; אנה אורבנובה (מרי אליזבת' ויינסטד, אשתו של מקגרגור בחיים האמיתיים שחוזרת לשתף איתו פעולה לאחר שנפגשו והתאהבו על הסט של "פארגו"), שחקנית מצליחה שעמה הוא מפתח מערכת יחסים רומנטית רעועה; ונינה קוליקובה (ליאה בלמפורת'), ילדה שנונה השוכנת באופן קבוע במלון ומכירה כל פינה בו, שאיתה הוא רוקם חברות ייחודית שבעתיד תשנה את חייו מן היסוד. אבל לא רק הדמויות משפיעות עליו, אלא גם הוא משפיע עליהן, בזכות הקסם האישי שלו, חוכמת החיים וגם לא מעט גינונים אריסטוקרטיים.
אך למרות מגוון הדמויות, והעובדה שפורמט סדרתי בהחלט יכול לאפשר להתעמק בכל אחת מהן, "ג'נטלמן במוסקבה" נשארת צמודה לדמותו של רוסטוב ומזניחה את כל היתר. רוב הדמויות שרוסטוב פוגש במהלך מעצרו הממושך במלון, גם אם מדובר בדמויות קבועות המופיעות כמעט בכל שמונת הפרקים, נותרות שטוחות וחסרות עומק. הסיבה לכך טמונה בהחלטה של היוצרים להיצמד בעיקר לנקודת המבט של רוסטוב, שמסיבות ברורות היא מוגבלת ביותר: ברגע שדמות יוצאת מכותלי המלון, הצופים נשארים איתו ובכך מקבלים תמונה חלקית ביותר. הסדרה לא באמת מנצלת את היותה פורמט ארוך כדי למצות את מלוא הפוטנציאל של הסיפור והדמויות, מה שגורם לתהות אם אולי מוטב היה לעבד את הספר מלכתחילה לסרט, או לחלופין להרחיב את נקודת המבט מעבר לזו של רוסטוב כדי להעניק לצופים חוויה מקיפה יותר ומבט מעמיק יותר על האנשים שמבקרים במלון.
ובכל זאת, העובדה שהצופה נשאר צמוד לרוסטוב במהלך כל הסדרה גם מביאה איתה כמה יתרונות, בעיקר בזכות מקגרגור שופע הכריזמה שבהחלט מחזיק היטב את הסדרה על כתפיו. ועדיין, חוויית הצפייה הייתה משתפרת הרבה יותר אם היו מפתחים את שאר הדמויות לא פחות מרוסטוב עצמו. על אף ש"ג'נטלמן במוסקבה" נשענת על אירועים היסטוריים ופוליטיים, ההתמקדות שלה היא בעיקר בסיפורים האנושיים, וזה לחלוטין אחד הצדדים המוצלחים בה, בעיקר בזכות דיאלוגים כתובים היטב. כאן כדאי להדגיש שמאחר שהסדרה ברובה מתרחשת במקום אחד, היא מבוססת דיאלוגים ופחות תתאים למי שפחות מתחבר לסדרות שיש בהן יותר דיבורים ממעשים.
"ג'נטלמן במוסקבה" היא סדרה עם לב פועם על אדם שסירב להיכנע לנסיבות, ושמר על זהותו על אף שחייו השתנו מן הקצה אל הקצה. בשמונת הפרקים שלה היא מצליחה להעביר מסרים חיוביים על ניצחון הרוח האנושית, ולעסוק במהותם של קשרים אנושיים מסוגים שונים. אך מה שהסדרה עושה במילים היא פחות מצליחה לתרגם למעשים, ובפועל היא פשוט לא מצליחה לספק חוויית צפייה מעשירה או מעמיקה מספיק. התוצאה היא סדרה נחמדה לחובבי דרמות תקופתיות מבוססות דיאלוגים - שתישכח מהר מאוד לאחר הצפייה.