"החיים שלי הופכים לציור של דאלי", מסביר איליי - בגילומו בילי קריסטל - בשלבים הראשונים של "לפני" ("Before") החדשה מבית אפל TV פלוס. והוא לא סתם מתנסח היטב אלא גם מדייק בתיאור: ככה זה כשאתה פסיכולוג אלמן בעשור השמיני לחייך, וכשלפציינט הבא שלך יש איזשהו קשר על טבעי לפינות האפלות בעבר שלך. וכמו בכל מותחן פסיכולוגי, דרמת אימה או סדרת אימה-לייט, אותו פציינט הוא ילד מקריפ למדי.
עשרת הפרקים של "לפני" שיצרה שרה ת'ורפ, ושיופצו באופן שבועי, הם בני 25-35 דקות בלבד. זה כבר טוב, בטח כשמדובר בסדרה אפלה וכבדה. יש בה כאמור את האייקון הקומי קריסטל, הפעם בתפקיד דרמטי מפתיע באמינות ובמורכבות שלו, שזה בכלל נפלא. ואת הקאסט משלימים ג'ודית לייט ("טרנספרנט"), רוזי פרז ("גברים לבנים אינם יכולים"), שחקנית האופי מריה דיזיה והילד ג'ייקובי ג'ופ (אחיו, נואה, שיחק ב"היית צריכה לדעת" עם ניקול קידמן ובפרויקטים של עלמה הראל הישראלית). כל הנ"ל מהווים גם הם חתיכת בונוס. אבל למרות שלייט מבריקה אפילו כרוח הרפאים של האישה המנוחה, ולמרות שג'ופ נולד (ממש לא מזמן) בשביל התפקיד המבעית הזה, "לפני" היא עדיין מה שצדי צרפתי היה מכנה בעבר "ליד".
אחרי צפייה בכל הפרקים של "לפני" קשה לכתוב על העלילה בלי להרוס את התפניות שבדרך, ולכן מספיק לומר זאת כך: יש לה את השטנצים הקבועים שלה, והיא חוזרת עליהם יותר מדי. זה עוד לפני שהכרנו בכך שגם כאן מדממים מהאף בתזמון אסטרטגי (כמו ב"דברים מוזרים"), שגם כאן יש מטפל שאשתו מתה במשמרת שלו (כמו ב"טיפול לילי") ושגם כאן חלל הטיפולים הופך לזירת קרב פסיכולוגית (כמו ב"המטופל"). אפילו פרז המבריקה-תמיד לא באמת מבריקה בהזדמנויות שהיא מקבלת. ובעוד שאיליי ממשיך לטפל נגד כל הסיכויים בילד המקריפ הזה, קצת בשביל הילד ובעיקר בשביל עצמו, "לפני" הולכת ודועכת לכדי סדרת שומר מסך. כזו שיש מה להעריך בה, אבל אין סיבה אמיתית להתיישב עבורה במיוחד בכל שבוע מחדש.