"המרוץ לדראג של רופול" התחילה כתוכנית נישה עם קהל צופים קטן וספציפי (ותאורה בלתי נסבלת), אבל חלפו השנים והריאליטי יוצא הדופן הזה עשה את דרכו אל לב המיינסטרים: את המהפך הזה אפשר לנעוץ במעבר של "המרוץ לדראג" מערוץ לוגו (שתכניו מזוהים במיוחד עם הקהילה הגאה) לערוץ VH1 (הפופולרי בהרבה) בין העונה השמינית לתשיעית, כמו גם בכוחן המתגבר של הרשתות החברתיות. עם ביסוס מעמדה של התוכנית היא קיבלה גם לא מעט תוכניות נספחות - "המרוץ לדראג: אולסטארס", שבמסגרתה מגיעות להתחרות מלכות דראג מעונות קודמות; תוכניות ספיישל למיניהן, כמו ספיישל כריסמס או ספיישל סלבריטאים; תחרויות מקבילות ברחבי העולם בהנחיית רופול, כמו בבריטניה או באוקיאניה; וגם תחרויות עם מנחים ושופטים מקומיים, במדינות כמו הולנד, תאילנד, ספרד ואחרות.
בתחילה אפשר היה לכנות את זה שפע של תכנים, בהמשך היה ברור שמדובר בהאבסה. כשיש כל כך הרבה ממשהו, אי אפשר להנות ממנו. אי אפשר להתרגש ממנו, שכן לשם התרגשות נדרשות גם המתנה וציפייה, וכאן - נוצר מצב בו *תמיד* משודרת איזושהי תוכנית ששייכת לזיכיון המצליח של רופול. מעריצי "המרוץ לדראג" - וביניהם כותבת שורות אלה – ביקשו, משונה ככל שזה נשמע, לקבל פחות ממנה. אבל עכשיו התחינות כלפי ההפקה נראות אחרת: השבוע (6.2) הגיעה ל-yes ול-STINGTV עונתה החדשה של התוכנית המקורית, ה-15 במספר, וזו הפעם הראשונה מזה שנים שבה אני דווקא מוצאת את עצמי מבקשת לקבל יותר.
"המרוץ לדראג" הרוויחה את התואר "להיט", ותואר כזה מן הסתם מדרבן את ההפקה להמשיך ולהמציא את התוכנית מחדש, לשמור עלינו מעוניינים. ואכן, "המרוץ לדראג של רופול" עשתה כמה שינויים לקראת העונה ה-15 – כאלה שגם יוחצנו היטב קודם לעלייתה. ראשית היא עברה מערוץ VH1 לערוץ MTV שאותו, כמובן, מיותר להציג; שנית היא הגדילה את הקאסט; ושלישית, הפרקים שלה התקצרו. ואם לדבר במספרים: 16 מלכות דראג לוהקו לעונה הזו, בהשוואה למספרים כמו 13 או 14 בעונות קודמות. אורך פרק בעונה ה-15 הוא כ-40 דקות (לא כולל פרסומות), בהשוואה לכ-60 דקות בעונות קודמות. אגב, הפרס הכספי לזוכה הכפיל את עצמו, מ-100 אלף דולר בעונות קודמות ל-200 אלף בעונה הנוכחית.
"העונה הכי גדולה אי פעם", כך נכתב בפוסטים באינסטגרם שפורסמו למטרת קידום העונה. היא שווקה כזוהרת, ענקית, כזו שאסור לפספס. על פניו, כל מה שיגרום לצופה הוותיק והעייף של "המרוץ לדראג" להתלהב ממנה שוב. אבל האמת היא שהעונה החדשה לא מספקת את הסחורה, לפחות עד כה (נכון למועד כתיבת הביקורת, שודרו שישה פרקים). וזה לא בגלל השובע מ"המרוץ לדראג" - אלא במיוחד בגלל השינויים שהיא עשתה, שללא כל ספק מזיקים לה.
הבחירה לקצר פרקים היא בחירה שתטיב עם 90% מהתכנים הטלוויזיוניים ששודרו בשלוש השנים האחרונות, בין אם מדברים על תוכניות ריאליטי או על סדרות דרמה. "המרוץ לדראג", כך מתברר, נכללת ב-10% הנותרים – משמע היא לא נתרמת מהמהלך הזה, אלא להפך. תחושת האדישות של הצופים בזמן הצפייה ב"המרוץ לדראג", אותה תיארתי קודם, גברה גם בגלל שהיא דמתה יותר ויותר למוצר מתועש - תוכנית מהונדסת, שפרקיה תמיד גזורים מאותה השבלונה – והקיצור של הפרקים רק העצים את התחושה הזו. סימוני הווי הפכו בולטים וצורמים יותר, המעברים מדבר לדבר הפכו גסים יותר.
הרי בפרק זמן של 40 דקות קשה למצות את כל אחד מהשלבים שכלולים בפרק אופייני: מיני-אתגר, האתגר המרכזי, וידויים מרגשים בוורק-רום, ההליכה על המסלול, חוות הדעת של השופטים וכו'. בעונה ה-15 ניסו לדחוס את מה שהיה נמתח על פני שעה לפרק זמן שהוא קצר כמעט בחצי, וכאמור, זה קורה כשהקאסט גדול מאי פעם. וזה פשוט חבל. הכל מרגיש מזורז ומעוך, או לחילופין, נגדע באיבו. אי אפשר באמת להפנים את המתרחש לפני שהוא נגמר.
זה בלט במיוחד בפרק הסנאצ' גיים, שהגיע בעונה ה-15 מוקדם מהרגיל. בדרך כלל הוא מגיע בערך באמצע העונה, והפעם - לאחר שתי הדחות בלבד. בהתאם לכמות המשתתפות המסיבית, היה זה סנאצ' גיים "כפול": פרק אחד באורך 40 דקות שבו הצטופפו שני סבבים של המשחק, שבכל אחד מהם השתתפו שבע מלכות. תעשו אתם את החשבון ותבינו כמה קטעים ירדו בעריכה, נגזלו מאיתנו בגלל לחץ זמן (אגב, הטקס המוכר מתחילת הפרק - במהלכו רופול מגיע לוורק-רום ומשוחח עם המלכות על בחירות החיקוי שלהן – נעלם כאן כלא היה). הסנאצ' גיים החדש שווק לנו כחגיגה של האתגר הקבוע האהוב ביותר על הצופים, אבל בפועל זו הייתה אכזבה גדולה. כבר הספקנו לשכוח את מי חיקו חלק מהמלכות.
הקיצוצים האלה לא רק גורמים לפרקים להיראות לא גמורים, אלא גם פוגעים בטיב ההיכרות שלנו עם המלכות. לעונה הנוכחית של "המרוץ לדראג", בהתחשב בתנאים שתחתם היא מתקיימת, אין אפשרות לתת לכל אחת מהמלכות מספיק זמן מסך. סגמנט הסיפורים האישיים בזמן ההתאפרות קוצר משמעותית, כך שההיכרות שלנו הצופים עם המלכות נשארת שטחית (לפחות עד שיגיע תורן לזכות לחשיפה, אם יגיע). גם אחד החלקים הכיפיים יותר של "המרוץ לדראג" – השייד, הריבים, התככים, איך שלא תקראו לזה – בקושי קיים בעונה ה-15. עם כל הכבוד לתחרות הכישרונות, ויש כבוד, אנחנו כאן גם כדי לצפות בריאליטי מסעיר, וכזה חייב לכלול דרמה אנושית, נרטיב, עלילה.
הליהוקים לעונה ה-15 מוצלחים, יש לומר: זוג התאומות-בחיים-האמיתיים שוגר וספייס, שעושות דראג בטיקטוק, אמנם לא לגמרי ראויות היו לקבל את מקומן בתחרות הזו - תלוי את מי שואלים - אבל הן מספקות מנת ביזאר חביבה, אז החלקנו. והעונה הזו מלאה מלכות אדירות, בין אם הן מדגימות כישורים תיאטרליים (למשל לוסי לאדוקה), אופנה מרעננת (כמו של מיסטרס איזבל ברוקס) או פרפורמנס כיפי (כמו זה שהציגה מרשה מרשה מרשה). אבל כבר כמה וכמה פרקים מאחורינו, ועוד לא הצלחנו להתחבר למלכות האלה ברמה האישית - שהיא לא פחות חשובה מההערכה המקצועית. בעונה הבאה נבקש לחזור לפורמט של פרקים בני שעה, תודה רבה.