למי שנולדו עם קידומת אלפיים, ביל גייטס נראה כמו הדוד החביב והטוב מאמריקה. חנון של כבוד עם השביל בצד, משקפיים, סריג משמים ורזומה של הפילנתרופ הגדול בעולם. מי שקצת יותר ותיק על הכדור המתחמם והולך לו פייפן, זוכר גם גייטס אחר: כזה שעמד בראש החברה הגדולה והדורסנית ביותר בעולם. דמות שמאפשרת גם את קיומן של תיאוריות הקונספירציה ההזויות שנכנסו לו לוורידים כמו היו צ'יפ תת-עורי. סוג של מארק צוקרברג על סטרואידים. כזה שבמשך שנים גילם שילוב מנוכר בין הקפיטליזם בגרסתו המוחצת, יחד עם כל מה שהוא תועלתני ולא "קול" בעולם הטכנולוגי. הנגטיב של הנמסיס סטיב ג'ובס - ומי שרוצה הפוגה קומית מוזמן לחפש ביוטיוב את סרטוני הקמפיין "Get a Mac" של אפל ולא להתאמץ מדי בשביל לזהות את מקורות ההשראה.
גייטס, איש חכם, הבין שיש דברים שאפילו הררי המיליארדים שלו לא יקנו, ושינה כיוון. את ניהול מיקרוסופט הוא עזב בינואר 2000, שנתיים אחרי שיצא השיר החביב על שר התרבות של מדינת ישראל, "Money, Power & Respect" של הרכב ההיפ-הופ The Lox. גייטס לא ויתר על הכסף (גם אחרי שהפך לפילנתרופ-על במשך שני עשורים, הוא שווה היום 138 מיליארד דולר ובטופ 10 בדירוג פורבס), אבל את הכוח שלו הוא לקח לזירה אחרת - לעשות טוב ולא רק עוד כסף - וכך גם הרוויח כבוד. מעמד ציבורי שהיה חסר לו ועומד במרכז הפרסונה שהוא מטפח בשני העשורים האחרונים. בין אלה המלצות הספרים השנתיות, הפודקאסטים, ההרצאות, וכמובן קרן העושר שהוא מוביל, גייטס עושה הכול מנת למזער את דמותו של הבחור הצעיר ההוא, שלא ראה ממטר.
מדוע ההקדמה? משום שבשביל להבין את "מה הלאה? העתיד עם ביל גייטס" ("What's Next? The Future with Bill Gates"), סדרה דוקומנטרית בת חמישה פרקים שעלתה השבוע בנטפליקס, צריך קודם כל להתייחס לביל שבחדר. זו סדרה על כמה מהאתגרים הגדולים של האנושות - משבר האקלים, מות האמת, הבינה המלאכותית, התפשטות מגפות - אבל זו בעצם סדרה על ביל גייטס ועל האופן שבו הוא רוצה שיזכרו אותו כאיש חשוב מאוד. הייתה כזאת עם גוון אוטוביוגרפי רק לפני כמה שנים, "בתוך מוחו של ביל", שלושה פרקים של היוצר הדוקומנטרי דיוויס גוגנהיים גם כן בנטפליקס, אבל האמת היא שהסדרה הנוכחית עושה את זה באופן הרבה יותר מתוחכם.
קחו לדוגמה את הפרק הראשון והקצבי על הבינה המלאכותית. חידושים גדולים אין בו, כמו בכלל בסדרה, כי מה כבר אפשר לחדש ב-45 דקות של פרק על נושא מז'ורי. יחד עם זאת היא מציגה לנו את "ביל החדשן". גייטס אומנם היה האיש שהביא את המחשב האישי לכל בית מערבי בשנות ה-80 וה-90, אבל מאז לא הייתה מהפכה חדשנית שמיקרוסופט לא פספסה. את האינטרנט היא הפסידה לגוגל, את המובייל לאפל, את הענן לאמזון ואת הסושיאל לפייסבוק. כעת, הגיעה ה-AI וסוף-סוף מיקרוסופט עלתה גם על הגל החדשני כמשקיעה המרכזית ב-OpenAI, שעומדת מאחורי ChatGPT פורץ הדרך. גייטס אומנם לא לוקח לעצמו קרדיט שלא לו - וזה לא עניין של מה בכך - אבל הוא כן ממקם את עצמו בזירה הכי נכונה מבחינה טכנולוגית בעולם כיום לצד המוחות המבריקים ביותר. הוא מקבל גישה אקסקלוסיבית, כמובן, לחדר הישיבות של נשיא החברה גרג ברוקמן, ומנהל שיחות על ההשפעה של ה-AI על החברה האנושית עם לא אחר מאשר הבמאי המבריק ג'יימס קמרון. זו גישה ברמה שאין גבוהה ממנה, כזאת שמייצרת טלוויזיה מהנה לצפייה גם אם היא לא מחדשת הרבה, והנה אבק החדשנות הפיטר-פני מתפזר גם על גייטס עצמו.
וכך זה ממשיך בכל אחד מחמשת הפרקים: כל אחד מהם בוים על ידי במאי אחר - אף אחד מהם לא בקליבר של גוגנהיים, אבל כולם שומרים על טמפו גבוה, ועל שתי נקודות החוזקות המרכזיות של הסדרה הזאת לצד השטחיות שאין מנוס ממנה בפורמט שכזה. האחת היא גישה למרואיינים הכי נחשקים בתבל, והנה גם ליידי גאגא פה בשביל לדבר על פייק ניוז, ואפילו בונו הגיע בשביל להרים לביל סופרלטיבים בסגנון, ש"אם לא היה ביל גייטס היו צריכים להמציא אותו", תוך שהוא חושף שבחדרי חדרים הם היו קוראים לו "קיל ביל".
הנקודה השנייה והמפתיעה משהו, שמשחקת לטובת הסדרה, היא ההומור העצמי של גייטס. באחד מרגעי השיא שלה הוא מנהל שיחה עם הפוליטיקאי הכי סוציאליסט באמריקה, ברני סנדרס, שאומר לו בפנים שאם הוא היה יכול הוא היה לוקח לו כל המיליארדים: "אז מה אתה אומר ביל, תסתפק במיליארד דולר? זה יספיק לך ולמשפחה שלך בשביל להתקיים?". בפרק אחר הוא לא חושש לצאת מגה-בומר לצד בתו הצעירה והטרנדית פיבי, או להקריא ציוצים זדוניים שנכתבו עליו בסגנון איש הלטאה ואותם צ'יפים. זה משעשע בעיקר על רקע הקור האנליטי שבו גייטס מקבל את כל הטירוף הזה. אפילו את קונספירציית הצ'יפים הוא מנסה להבין, מה אמור להיות מקור האנרגיה שלהם, ולא נראה כמו מישהו שמתרגש יותר מדי.
בכלל, בניגוד ל"בתוך מוחו של ביל" שהיה דוקו כבד ראש, מורגש שגייטס מבין שבחוקי המשחק של נטפליקס והרשתות החברתיות, ההומור העצמי שהוא מאפשר כאן זה ה"מס" שהוא צריך לשלם בשביל לייצר תוכנית שהיא לא רק חשובה אלא גם מבדרת. הוא כנראה היה מסתדר היטב גם בלי פרקים 2 ו-4 שעוסקים האחד בפייק ניוז והשני במיליארדים שלו, אבל הוא גם מבין שבשביל שאנשים יצפו בפרקים 3 ו-5 שעוסקים במשבר האקלים ובמגפת המלריה באפריקה - שני נושאים בהם הוא מושקע עמוקות - הוא חייב למכור להם משהו שהם ירצו לראות. ובמכירות ביל גייטס מבין לא רע בכלל.