קשה לשכוח ל"דקסטר" את העונה האחרונה שלה, אבל מדי פעם צריך להיזכר למה הסוף של "דקסטר" היה כל כך מאכזב - בגלל שההתחלה הייתה כל כך מענגת.
דקסטר מורגן היה אנטי-גיבור חריג, שעורר הרבה רגשות סותרים כשהסדרה עלתה והפכה להצלחה די מהירה. הוא משונה ומתבודד אבל גם מקסים, רוצח סדרתי אבל עם קוד מוסרי. השאלות המוסריות שהסדרה מעלה הן כבדות משקל, אבל היא עצמה לא מרגישה כבדה. "דקסטר" היא אסתטית וסקסית, קאמפית בדיוק במידה עם כל הזיעה והחולצות הפרחוניות של מיאמי, ומייקל סי. הול נותן בה הופעה מעולה כמפלצת מעוררת אמפתיה. לא יהיה מופרך להניח שפן בדג'לי שאב ממנו השראה כשהוא התכונן לגלם את ג'ו מ"את".
מלבד האסתטיקה הייחודית שלה, "דקסטר" הייתה ממכרת בגלל הדמויות המעולות - ולא רק דקסטר. לצדו היו אחותו דברה, הקולגות החשדניים יותר ופחות והרוצחים המתחלפים שהוא צד, ובראשם ג'ון לית'גו - שהופיע בעונה הרביעית בתור טריניטי והשאיר חותם מדמם במיוחד על הסדרה, שלא ממש הצליחה לחזור לאותה הרמה אחריו.