איפה: yes דוקו, סלקום tv
החלטת tvbee: שווה צפייה
"שורש כל המצאה מקורקע באמונה"
- אלברט איינשטיין
העולם תמיד היה מרותק על ידי רעיון הממציאים, אותם אנשים בעלי תעוזה ומחשבה פורצת דרך שקידמו את האנושות המצאה אחת בכל פעם. גם אם שמו של ממציא הגלגל לא שרד 6,000 שנה - אנחנו עדיין יודעים להודות לאלכסנדר גרהם בל על כל שיחה נכנסת, ואם פעם המדען הממוצע נחשב לאיש מטורף שפועל במעבדה עמוסה - כיום הוא טכנולוג מתוחכם ועשיר כקורח מסיליקון ואלי. את המעבדה החליפו בנייני היי-טק, את החלוק הלבן ומשקפי המגן החליפו צווארוני גולף שחורים, ותדמית - כפי שתקראו בכל ספר על סטיב ג'ובס - היא חזות הכל.
הסיפור של הממציאה: דם והונאה בעמק הסיליקון עוקב אחר אליזבת' הולמס, מסוג הממציאים שקראו כל ספר על סטיב ג'ובס, ביל גייטס ואילן מאסק. כפי שניתן להבין בזריזות מהשם שלו, היא לא הצליחה להמציא מחדש את המחשב הנייד או לשלוח מכונית ספורט לחלל, אבל היא בהחלט שאפה לעשות משהו לא פחות מהפכני. בגיל 19 פרשה הולמס מלימודיה בסטנפורד כדי להקים סטארט אפ בשם "תראנוס" ששאף לשנות את עולם הרפואה בעזרת דקירה קטנה באצבע. המכונה שתראנוס יצרו, שנקראה לא אחרת מאדיסון, התיימרה לבצע יותר מ-200 בדיקות דם שונות על כמה טיפות דם קטנות, ובכך לשנות את תחום בדיקות הדם מקצה לקצה.
זה נשמע כמו שינוי קטן, אבל מרגע שמתחילים להבין את המשמעויות שלו הוא מתגלה כמהפכה בריאותית של ממש - כי מרגע שנפטרים מהצורך במבחנות, הקלות הבלתי תאומן של בדיקת הדם יכולה לקדם מעקב רפואי צמוד יותר, גישה קלה וזולה יותר לטיפול רפואי וגילוי מקדים של מחלות קשות. ואכן, בכל פעם שנאמה על החזון שלה - נעזרה הולמס הכריזמטית בסיפור שובר הלב על דודה האהוב שנפטר ממחלת סרטן עור שאובחנה בשלב מאוחר מדי. ואם זה נשמע טוב מדי מכדי להיות אמיתי, זה בדיוק מה שזה.
הטכנולוגיה של תראנוס, איך לומר זאת בעדינות, עבדה כמו הנורה שתאיר את רמת גן - הצהרתו המביכה של יעקב מרידור שהתגלתה כלוקש ששר הכלכלה דאז אכל בקלות. הולמס הצליחה לגייס משקיעים מכובדים במיוחד, למשל הנרי קיסינג'ר, כדי לגבות את החברה שלה במוניטין ובממון, אבל בהיעדר פתרון טכנולוגי להבטחות שזרקה לאוויר העולם - זה היה רק עניין של זמן עד שמגדל הקלפים הזה יתרסק. קברניט הסרט, הדוקומנטריסט זוכה האוסקר אלכס גיבני, שם משקל משמעותי על הרצאות הטד, סרטוני התדמית, הריאיונות הפומביים והתדמית מלאת החזון של הולמס במטרה לייצר דיסוננס מובהק בין ההבטחות למציאות - נושא שדורש ספוטלייט משמעותי בעידן הפייק ניוז והפוסט אמת.
עם זאת, ישנם חלקים רבים בהם הסרט מתפספס במעט: ההתמקדות בממבו-ג'מבו הטכנולוגי, שגם ככה לא עבד, היתה מעט מוגזמת; חוסר היכולת להתעמת עם הולמס עצמה (הסרט נשען על צילומים שלה בלבד) מעקר מעט את החדות; ומעבר לכך, שעתיים שלמות הם הרבה זמן לבלות בקרב עשירי סיליקון ואלי. הבנו, הם מעריצים את סטיב ג'ובס, אפשר להמשיך הלאה. המקום שבו הסרט מצטיין נשאר הצגת דמותה המורכבת של הולמס בין היזמית הסוחפת שמאמינה למשפטי ההשראה שיוצאים מפיה לנוכלת שרואה את החזון שלה מתפורר ומסרבת להשלים עם זה.
תחשבו לרגע על הדמות החדשה של הממציא. שמו הולך לפניו, שפתו מלאה תיאורים ציוריים, ועזרים חזותיים גרוטסקים עוזרים להעביר מופעי השקה גרנדיוזיים בפני קהל מעריצים. הסרט משווה אותם, בתרגיל עריכתי פשוט אך אפקטיבי, לקוסמים. השם, השפה התיאורית, העזרים החזותיים ומעל הכל - אחיזת העיניים. גם בעידן הטכנולוגי הנוכחי (ואולי במיוחד בעידן הטכנולוגי הנוכחי), כל כך קל לנפח שקר קטן לבועה גדולה. הרי מרוב מידע, אף אחד גם ככה לא בודק כלום. הנה, אני אוכיח: מישהו מכם גילה שהציטוט של איינשטיין מראשית הכתבה הוא המצאה שלנו? בדיוק.