על הדף, "קופה ראשית" נראית כמו סדרה שלא יכולה לחדש לנו הרבה - סיטקום מוקומנטרי על אנשים במקום עבודה קטן ומשמים, שמתעסקים בשטויות היומיומיות שלהם ברצינות תהומית (ולפעמים קצת פחות). "המשרד" התחילה את הטרנד ואחריה הטלוויזיה הוצפה בסדרות עם מצלמה רועדת וטסטמוניאלס - צילומים של הדמויות יושבות ומתארות את ההתרחשות. אבל הפורמט המוקומנטרי הוא רק כלי, ומה שבפועל מחזיק סדרה זה, פשוט מאוד, שהיא מצחיקה - ובזה "קופה ראשית", הסיטקום החדש מבית "החינוכית", מצטיין.
הסדרה מתמקדת בסניף יבנה של הסופרמרקט הבדיוני "שפע יששכר", ועוקבת אחרי העובדים והלקוחות שנמצאים בו. לפני הכול, קשה שלא להתייחס לזה שקרן מור ודב נבון גונבים את ההצגה. השניים מאז ומתמיד היו מצחיקים ביחד, עוד מימי "החמישיה הקאמרית", אבל הדמויות שלהם כאן יוצאות דופן בכמה שהן אמינות. נבון מגלם זקן קמצן ותמהוני עם פאוץ' שבכל פרק נכנס לוויכוח קטנוני עם דמותה של מור, קופאית פלפלית וחסרת טאקט, וכל סצנה שלהם ביחד מביאה איתה שרשרת של פנינות אחת אחרי השניה. אפילו אגזים ואומר שזה כנראה תפקיד חייו של דב נבון. ברוב התפקידים שלו הוא נטה להתעצבן ולצרוח, אבל משהו בקונטקסט של סופרמרקט, פאוץ' ושקית דפדקים שהוא הביא מהבית פשוט גרמה לי, בפעם הראשונה, להאמין לו.
אבל הסדרה הזו היא לא רק המופע של קרן מור ודב נבון. נועה קולר מגלמת בחינניות ופוציות נחוצה את שירה, מנהלת הסניף המורעלת שרק מנסה להרגיע את הרוחות בין העובדים והלקוחות המטורללים שלה. כל אחת מהדמויות, מהראשיות ועד המשניות ביותר, כתובה בצורה שנונה, מדויקת ומבריקה. אבל הפייבוריט המוחלט שלי הוא ראמזי, שצופי "רוק 30" כנראה יראו בו גרסא ישראלית לקנת' המתמחה. ראמזי הוא אופטימי להחריד, תמיד מוקפד ועובד חרוץ שמקום העבודה שלו הוא הדבר הכי נפלא שקרה לו. הוא לא ישן בלילות עד שיצליח לנקות את כתם הסלק במחלקת הירקות, הוא מתאר את מחלקת מוצרי החלב כ"נוף עוצר נשימה" ומכנה את מנהלת הסניף "בוס גדול" ביראת כבוד. כמעט כל שורה שלו, שמנוסחת בעברית צחה ומוגזמת, הייתה יכולה להיות בקלות קאצ'פרייז ב"ארץ נהדרת".
וזה נכון לא רק לדמותו של ראמזי. כל אחת מהדמויות בשלב זה או אחר מקבלת משפט שנחקק בראש אחרי שהפרק נגמר, לדוגמת הדמות של האמא הבורגנית המתנשאת (דורית לב-ארי), שטבעה את הקאצ'פרייז "אני לא אומרת, אני רק אומרת", ואיפשרה לסדרה להכניס ביקורת חברתית נוקבת - ולהישאר מקסימום מצחיקה ומינימום מטיפנית. היא בולטת בנוכחותה בפרק שהוא ככל הנראה הטוב ביותר בסדרה עד כה, "בוקר של פיגוע", שבו מתעוררים עובדי הסופר לחדשות מטלטלות על פיגוע דקירה ביבנה. הפרק עוסק בנושאים טעונים כמו טראומה על רקע טרור וגזענות, ועדיין, הסדרה לא הופכת לרגע למטרחנת או מטיפנית, אלא מוציאה בטוב טעם את כל מה שמצחיק בהם, ואפילו מגיעה למחוזות האבסורד.
חשוב לציין שלמרות כל מה שטוב בה - הסדרה הזו היא עדיין סיטקום מאוד טיפוסי. וכמו בסיטקום מאוד טיפוסי, היא צפויה להחריד: אפשר להריח הרבה מהפאנצ'ים מקילומטרים ולחזות איך עלילות רבות יסתיימו בשנייה שהן מתחילות. בכלל, ההומור בה מאוד מתוחכם - אבל לעתים הכותבים לא נותנים מספיק קרדיט לצופים ומאכילים אותם בכפית מחשש שלא יבינו, וככה לפעמים בדיחות מעולות נהרסות כשהן נמשכות יותר מדי. אבל כל זה נסלח כי למרות שמדובר בנסיעת רכבת עם סוף ידוע מראש, הדרך לשם מהנה לא פחות.
אז אל תתנו לצילום המיושן או העובדה שהסדרה משודרת ב"חינוכית" להטעות אתכם - מדובר בלא פחות מאחת מהקומדיות הטובות ביותר שנראו בטלוויזיה הישראלית בשנים האחרונות. חוץ מזה, "חינוכית" מעלים את כל הפרקים ליוטיוב, מה עוד אפשר לבקש?
"קופה ראשית" משודרת בחינוכית 23 בימי ד', ב-21:30. חלק מפרקי הסדרה זמינים לצפייה גם ב-Youtube