בפרק הראשון של "חייבים לדבר על קוסבי" אנחנו נחשפים לגאג ה-"Spanish fly" שחזר אצל ביל קוסבי באינספור קטעי סטנדאפ, משנות השישים ועד שנות התשעים. "ספניש פליי" היה איזשהו תרחיף סיקסטיזי מפוקפק שהבטיח להגביר את החשק המיני. התכשיר נעלם מהמדפים אחרי מספר שנים ואיש לא זכר את קיומו, מלבד קוסבי. מערכון אחר מערכון, כולל בשלל תכניות אירוח, קוסבי מתבדח על ספניש פליי - "טיפה אחת במשקה שלה והיא מוכנה!". קוסבי, מסתבר, היה אובססיבי לחומר שמכניסים למשקאות של נשים ללא ידיעתן. זה הזדחל לנרטיב שלו במשך עשורים, ממש כמו לואי סי. קיי. שדיבר על לאונן מול נשים לפני שבכלל ידענו שזה תחביב אמיתי שלו.
כי אנשים תמיד מספרים לנו את כל מה שצריך לדעת עליהם, וגם קוסבי - לפי סדרת הדוקו החדשה והמצוינת שיצר הקומיקאי והבמאי האפרו אמריקאי וו.קמאו בל - הותיר שובל של רמזים, כאלו שאפשר להסתכל עליהם בדיעבד ולהגיד "אההההה". קוסבי, כזכור, הורשע בעבירות מיניות קשות במעל חמישים נשים, אבל לפני חצי שנה שוחרר מהכלא והרשעתו בוטלה. לא מחמת חוסר אשמה, אלא בגלל פרט טכני - השתמשו במשפט בעדותו העצמית לאחר שקיבל הבטחה משפטית שלא ישתמשו בה. או במילים אחרות: סוללת עורכי הדין של איש חזק ועשיר מצאה פרצה שאפשרה להם לשחרר אנס סדרתי. בהתחשב בזה שקוסבי כבר בן שמונים וחמש אפשר להניח או לקוות שהוא לא יחזור לאנוס, אבל כנראה שהוא כבר לא ייענש על מעשיו על ידי כליאה.
"חייבים לדבר על קוסבי" חוזרת לתחילת הקריירה שלו כקומיקאי בשנות השישים. קוסבי הפך לפופולרי מהרגע הראשון בזכות כשרונו הטבעי, אבל גם כי הוא לא הזכיר את זה שהוא שחור. כאילו, מן הסתם כולם שמו לב, אבל כל המתיחות הגזעית של שנות השישים ברחובות ארה"ב לא השתקפה בסטנדאפ שלו. הוא לא גרם לאנשים לאי נוחות, הוא לא דיבר על גזע או גזענות, גם לא על זכויות אזרח. בביקורות קראו לו "רייסלס" - חסר גזע, מרוב שהנושא היה לא נוכח אצלו. אבל אולי בגלל שהיה כל כך לא מאיים, הוא גם היה הגבר השחור הראשון שקיבל תפקיד ראשי בסדרת טלוויזיה - "I Spy", שבה גילם בה סוכן ג'יימס בונדי, אחד מצמד של לבן ושחור. ושם, למרות כל הביקורת על חוסר הפוליטיות שלו, התגלתה חשיבותו האמיתית. כי הוא היה גבר שחור בתפקיד ראשי בטלוויזיה שכלל ייצוג לא סטריאוטיפי, לא גזעני ולא מגוחך. הוא היה החכם בצמד, המשכיל, שדיבר שפות רבות, והיה לזה אימפקט הרבה יותר חזק מעוד בדיחה על גזע.
כמו כן, הוא היה אנס סדרתי אלים ושיטתי שפעל על פני עשורים ארוכים ופגע בעשרות רבות של נשים. הוא ניצל את מעמדו, את תדמיתו הנקייה ואת היותו סמל של דור, על מנת לחמוק במשך שנים מתלונות שצצו כלפיו, בכל מקום אליו הגיע, על תקיפות מיניות. זאת אחת ההתמודדויות שיש לנו עם מורכבות בדמותם של טורפים וזאת גם הסיבה, לפי יוצר הסדרה, שאנחנו חייבים לדבר על קוסבי. כי אנחנו צריכים להבין מה אנחנו עושים עם כל מה שידענו על ביל קוסבי ועם כל מה שאנחנו יודעים עליו עכשיו.
יוצר הסדרה הזמין אנשים לשיחה מצולמת על קוסבי - נאנסות שמביאות את העדויות שלהן, היסטוריונים, קומיקאים, כותבים וכותבות, אנשים שגדלו עליו, עורכת הדין המפורסמת גלוריה אולרד שייצגה את הנאנסות, ועוד - כולם מספרים, מנתחים, נותנים את הזווית האישית שלהם. והם עושים את זה באופן מעניין ורגיש, לא חופר ולא מתלהם. בל, היוצר, מספר שרבים סרבו להשתתף, אחרים הסכימו, בשלב כלשהו של התהליך קוסבי שוחרר מהכלא ובל היה צריך לזרוק הכל לפח ולהתחיל מחדש. אבל התוצאה הסופית, כך מסתמן משני הפרקים הראשונים, לגמרי שווה את זה. "חייבים לדבר על קוסבי" היא סדרה מרתקת, אינטליגנטית, מורכבת ועמוקה, שמעלה שאלות לגבי האמן ויצירתו אבל לרגע לא שוכחת את הקורבנות שלו: המון נשים, כיום בשנות השישים לחייהן, רובן לבנות למרות שזה לא רלבנטי. הן מספרות על התקיפה שלהן בכל אחד מהפרקים, באריכות, ללא הפרעות, ובפירוט שלעתים קשה להאזין לו.
למרות שמדובר בדוקו מסורתי שכולל ראשים מדברים וקטעי ארכיון, הוא מרגיש מאוד עכשווי. הקצב והשפה שלו, יחד עם הזגזוג המתמיד בין תרומתו של קוסבי לבין מעשיו המחרידים, יוצרים חווית צפייה מעניינת. כבר בפרק הראשון אנחנו נשאבים לתוך המאבק של קוסבי למען שילוב פעלולנים שחורים בתעשייה, ופתאום נזרקים לתוך עדות מחרידה ומפורטת של אחת הנאנסות שלו. ההנכחה של הדואליות היא בלתי נמנעת.
קוסבי בנה את עצמו במשך שנים כדמות חינוכית ובטוחה. הוא הופיע באינספור תכניות ילדים, סרטים, מופעי סטנדאפ וכמובן, "משפחת קוסבי". הוא היה צריך לעבור מיליון גייט קיפרז והוא הצליח, הוא מצא דרך וטיפס והתקדם וסלל את הדרך להמון, המון אנשים. הוא גרם למיליוני ילדים שחורים לחשוב שאם הוא הצליח, אז אולי גם להם מותר לנסות. ועכשיו, כל הילדים האלו שגדלו עליו וגילו שהוא פושע מהסוג הנורא ביותר, צריכים איכשהו להחזיק את המורכבות הזאת. ואולי יש בסדרה הזאת גם מדריך, שביל שנוכל לצעוד בו בפעמים הבאות שזה יקרה לנו עם אמנים או דמויות מרכזיות שאנחנו מחוברים אליהן - איך לקחת את כל הדברים היפים והטובים, ועדיין לראות את האמת ואת הקורבנות ולהכיר בפגיעה. וכדי להצליח בזה, קודם כל חייבים לדבר. על קוסבי, ועל כל מי שיבוא אחריו.